להשגחה דרכים משלה

חודש לאחר שחגגה את יום הולדתה ה-44 גילתה ליאת שהיא בהריון. כשסיפרה זאת לבעלה, היה מאושר עד הגג. היא לא הופתעה מהתגובה שלו. הוא אבא מסור לארבעת ילדיהם וכבר מזמן מתגעגע לאחוז שוב תינוק בין ידיו. כשהעזו לפנטז חשבו שהתינוק הבא בעולמם יהיה הנכד או הנכדה שביתם בת ה-22 תביא לעולם בשנים הקרובות, או בנם שהשתחרר זה עתה מהצבא.
לקח להם חודש לעכל את הבשורה ולהביא אותה אל הפורום המשפחתי המורחב וההריון הפך להיות מעין פרוייקט של כולם.
משפחתה של ליאת היא משפחה דתית, כל ערבי השבת מאז תחילת ההריון קבלו משמעות חגיגית יותר וככל שהזמן חלף התפילות נעשו משמעותיות ועמוקות.
ליאת הצטרפה לקבוצת היוגה לנשים הרות שאני מנחה בסוללים בשבוע ה-16 להריון ואישיותה, כמו גם ניסיונה העשיר ( 4 לידות קודמות ) היוו ממש מתנה לקבוצה. רוב המשתתפות בקבוצה הנוכחית חוו הריון ראשון וחלקן הריון שני או שלישי, הכבוד לחוות הריון חמישי היה של ליאת ושלה בלבד.
זה היה לה המפגש הראשון עם יוגה והיא לא פיספסה אף שיעור. ליאת החליטה לשכלל את הגוף שלה לקראת לידה טבעית, תיקון לארבע הלידות הקשות שחוותה בעבר. אבל להשגחה דרכים משלה ולקטנטנה ברחם חוקי מסע משל עצמה ורק שליש מן ההרפתקה נתון לשליטתנו… לקראת השליש השלישי של ההריון התנפחו לליאת הקרסוליים.
השוקיים שלה קבלו מימדים מבהילים. בדיקות שתן ולחץ- דם הראו שאין חשש לרעלת הריון ותנוחות היוגה המיוחדות אותן תירגלה לא רק בפגישה השבועית שלנו אלא גם ביום- יום בביתה, הועילו כל פעם לכמה שעות והפחיתו את הלחץ ברגליים. היא הרגישה נפלא.
לקראת השבוע ה- 40 הבטן של ליאת הייתה ע-נ-קית וכולנו חיכינו לבשורה הגואלת. אבל, להשגחה דרכים משלה ולקטנטנה ברחם חוקי מסע משל עצמה… במוניטור אומנם ניראו צירים אבל הם לא היו תכליתיים.
ליאת גילתה סבלנות ואורך- רוח ונשמה פנימה אל הרחם וכשהיא מלאת אמון אמונה המשיכה לשכלל את הבשלות שלה, לקראת לידה טבעית.
בתחילת ההריון כשלמדנו את נשימות האוג'יי, היא סיגלה לעצמה, במקום הלחש הגרוני, מין זימזום כזה, שונה מהמקור, ואיתו היא חיה בשלום כל משך ההריון. מין "מם" לוחשת כמו ב"אום". כך ליחששה לנו זימזומים כל שיעור, גם בשבוע ה- 42 כשלהפתעתנו הופיעה שוב.
אבל, יש גבול לכול תעלול, בתחילת השבוע ה-43 להריון הורה לה הרופא להתאשפז ובאולטרה- סאונד התגלה מיעוט מי שפיר, שיליה "זקנה" וצוואר רחם אחורי וסגור. כשקיבלה מעט חומר מזרז, לא הייתה לו שום השפעה עליה.
בלילה ישנה עם בלון פנימי שאמור לעודד פתיחה וקיבלה נר לזירוז צירים ואכן הצירים גברו והייתה ירידת מי שפיר אבל…צוואר הרחם לא זז. ליאת תירגלה תנוחות מיוחדות אותן תירגלנו בקבוצה. תנוחות המקדמות את תהליך הלידה ותומכות בעוברית במסע שלה… היא נשמה ביחד עם הקטנה וערכה איתה כל מיני הסכמים וחוזים. כך נמשך הסיפור עוד יממה, וצוואר הרחם התחיל להימחק אבל הפתיחה לא התקדמה, גם זירוז נוסף לא הועיל וליאת כינסה צוות חשיבה- בעלה והרופא הקשיבו לה רוב קשב. היא הרגישה עייפה וסחוטה אבל נחושה ואסרטיבית. נגמרו לה כל הפטנטים להקלת הצירים, את כל הלחשים, הזימזומים והתנוחות כבר ניצלה עד תום וכל מה שרצתה עכשיו היה ניתוח קיסרי: "להשגחה דרכים משלה" אמרה לבעלה "ולקטנטנה ברחם חוקים משל עצמה"… הרופא הסכים איתה שההחלטה נבונה ותוך שעה הייתה היפיפייה, 3.750 ק"ג, מונחת על החזה שלה קרוב ללב כשהבעה של ניצחון, שביעות רצון ונחת על פניה- כך תיכננה הקטנטנה את הפריצה שלה אל העולם, ואל המשפחה הנהדרת שמצפה לה בכליון עיניים. להשגחה דרכים משלה… מזל גדול! מזל טוב!