יוגה ונשימה

יוגה – לריפוי ולרוגע

noreply@blogger.com (Mina) — Wed, 24 May 2006 15:35:00 +0000

היוגה היא תורה מזרחית עתיקה החובקת בתנוחות הקלאסיות שלה את משמעותה המילולית: אחדות, הרמוניה, חיבור.
תנוחות היוגה, פשוטות אך מלאות עוצמה, בשילוב נשימה מותאמת, שהייה בתנוחה והרפיה בליווי דמיון מודרך – יוצרות תחושה של איזון בין כל מערכות הגוף, תחושה של חיבור בין הגוף, הנפש והרוח או בין המוח, הלב והבטן.
הנשמה המחוברת לנשימה מגיבה לאימוני היוגה בתחושות של אושר, מתח נמוך ואנרגיה גבוהה. הגוף נמרץ ויצירתי, המחשבה ממוקדת ובאותה עת הנפש וההכרה שקטות. הגוף מתמלא כוח ובאותה עת שומר על גמישות. שילובים פראדוקסליים לכאורה המתבטאים במשך הזמן גם בגישה היומיומית שלנו בחיים.
היוגה מזמנת לנו את ההזדמנות להתחבר אל הגרעין האמיתי החבוי בנו ומן המודעות הזו צומחת השקפת חיים סובלנית ובריאה יותר, אופטימית, הרמונית, מאוזנת, מלווה באסרטיביות שקטה ובעוצמה פנימית.

תנוחות היוגה מפעילות תהליכים פסיכו-ביולוגיים בגוף, תהליכי הבראה המאזנים את פעילות כל המערכות בגוף. לכל תנוחה מתלווה סדרה של השפעות ריפוי בתחום הגופני, הנפשי והרוחני:
¨ שיפור הנשימה ותכולת הריאות, מילוי ה"מצברים" בחמצן ובאנרגיה לטובת מראה חסון והרגשה כללית של בריאות קורנת ושפע אנרגטי. לנשימה יש כוח ריפוי אדיר לגוף ולנפש.
¨ שיפור גמישות השרירים והמפרקים. התנועה היא כמו ויטמינים. מחסור יגרום לסימפטומים שליליים הן בגוף והן בחשיבה וברגש.
¨ הפעלה ורענון של מערכת העיכול, לספיגה נכונה של המזון ולמניעת מחלות.
¨ חיזוק הגפיים ליציבה נאה ובריאה, לשליטה בגוף ובחיים.
¨ שיפור המערכת החיסונית, לעמידות יתר בפני מחלות פיסיות ומשברים נפשיים ולמניעת מחלות אוטו-אימוניות.
¨ שיפור והמרצה של מערכת הדם, לטובת תהליך התחדשות התאים, לפליטת רעלים ופסולת מן התאים ולהספקת חמצן למוח ולשאר מערכות הגוף.
¨ חיזוק והגמשת עמוד השדרה והשלד כולו. עמוד השדרה הנושא את הגוף מזין אותנו באנרגיה בהיותו הנתיב הראשי לזרימת האנרגיה בגוף ולכן נחשב ביוגה ל"עמוד החיים".
¨ טיפול בנזקי ישיבה ממושכת מול מחשבים וטלוויזיה. טיפול בעיניים, בשרירים ובמפרקים.
¨ חיזוק תכונות אופי כמו: בטחון עצמי, שלווה, אופטימיות, אומץ לב, ריכוז ומיקוד המחשבה, שקט בהכרה, יכולת שליטה עצמית, יכולת לאהוב ולקבל אהבה ללא סייג.

כל היתרונות הללו הופכים במשך הזמן להרגל יומיומי ומשפרים את איכות חיינו.
המימד הפיסי של היוגה, ה"האתה-יוגה", בו אנו עוסקים הוא רק תחילת הדרך הבונה את הגוף הפיסי לקראת התפתחות אישית-רוחנית אותה לוקח כל אחד מאתנו לחיים משמעותיים ומאושרים יותר.

שיהיה לכם רק טוב

הנשימה

noreply@blogger.com (Mina) — Tue, 23 May 2006 16:29:00 +0000

הנשימה היא הבסיס לחיים. הלב לא היה מתחיל לפעום לולא החלה הנשימה את התהליך. הנשימה היא גם הבסיס לחשיבה שלנו מכיוון שהיא המספקת את האנרגיה שמפעילה את המוח ואת התנועות הבסיסיות ביותר שלנו שמהן נשאבת האנרגיה לתחושות הבריאות של הגוף, ובנוסף הנשימה מספקת למוח ולנפש את המכשיר היעיל – ההרפיה הפעילה.

מי שנושם בקושי, חי בקושי
(כמו אותה ליידי בימי הביניים עם המחוך ההדוק, כמה קל היה לה להתעלף).

כשאנחנו בריאים, מאושרים ורגועים, הנשימה שלנו מלאה וטבעית. כל צורות החולי, כל צורות הדיס-הרמוניה הגופניות והנפשיות, מבטאות עצמן מייד בנשימה. הקשיים הפיזיים והרגשיים שלנו גורמים לקשיי נשימה וקשיי הנשימה מעצימים את הקשיים הפיזיים והרגשיים כך שמעגל החולי הולך ומתעצם.

איבר או רקמה בגוף שמקבלים אספקה מועטת של חמצן, מועדים בסופו של דבר להיות "מורעלים" ולתפקד גרוע.
העובדה המופלאה לגבי הנשימה היא שבכל גיל יכולה להיות לנו שליטה עצומה עליה ובאמצעותה על גופנו.

מערכת הנשימה היא אוטומטית או אוטונומית. איננו צריכים לזכור לנשום. יחסי הגוף-מוח שלנו גורמים לנשימה לתפקד כל עוד אנו חיים. באופן רגיל אנו נושמים בין 14 ל- 16 פעמים בדקה, אולם כל אדם שבריאותו ממוצעת יכול בהחלטה הכרתית לרדת ל- 4 נשימות בדקה או לעלות ל- 24. הריאות מסוגלות לשאוף כ- 4000 מ"ל של אויר אבל בדרך כלל אנחנו שואפים רק 500 מ"ל. נלמד להעריך את ההבדל רק כשנתנסה בתחושות שמביאה לנו נשימה מלאה.
ד"ר אנדריו ווייל מחבר הספרים "ריפוי ספונטני" ו- "שמונה שבועות לבריאות שלמה" נשאל ע"י מראיין: "אילו יכולת להמליץ לאנשים לאמץ כלי אחד בלבד על מנת להגביר את שליטתם בריפוי הספונטני של גופם, מה היית ממליץ להם?" ותשובתו שניתנה ללא היסוס הייתה: "עיבדו עם הנשימה שלכם. היא תמיד זמינה ותמיד מועילה".

הנשימה היא הקשר בין הגוף להכרה ובין המודע לתת מודע. הנשימה היא המפתח העיקרי לשליטה ברגשות ולתפקוד מערכת העצבים הרצונית. הנשימה מייצגת את תנועת הרוח בחומר. הכוונת תשומת הלב אל הנשימה מעבירה אותנו באופן טבעי למצב של רגיעה ומביאה אותנו למגע מודע עם המהות ה"לא פיזית" שלנו. אפילו התמקדות פשוטה בנשימה מבלי לתת את הדעת אם וכיצד היא משתנה, פשוט צפייה פסיבית במעגל הנשימה בעזרת ההכרה – זוהי הצורה הבסיסית ביותר של מדיטציה, התרגעות ודרך להכניס הרמוניה בגוף, בהכרה וברוח.

תרגילי הנשימה חיוניים לריפוי הגוף להשגת אותה הרמוניה בין המערכות.
החל מצפייה בנשימה כפי שהזכרתי, מעין מדיטציה עדינה התורמת להתפתחות אישית ולבריאות אופטימלית, וכלה בתרגילי נשימה כמו נשימת מפוח ( נשימה יוגית המשחררת נשיפות אקטיביות ויוצרת שאיפות ספונטניות, מנקזת את כל הפסולת מהנאדיות של הריאות וממריצה מאוד את כל מערכות הגוף תוך אספקה אדירה של חמצן ואנרגיה) ונשימת נחיריים מעגלית מתחלפת (נשימה יוגית בה הנחיריים שואפים ונושפים כל אחד בתורו ובאמצעותה משיגים הרמוניה ואיזון בין שני צדי המוח, שקט אופטימי בהכרה, איזון לחץ דם וריפו מתחים).
ההשפעה הישירה של הנשימה על הפיזיולוגיה, במיוחד על מערכת העצבים, מלווה בקשר שהיא יוצרת בין הגוף, ההכרה והרוח (בין המוח, הלב והבטן ובין המחשבה, הרגש והגוף).

פוטנציאל שיפור התחושות בהשקעה זעומה של זמן ואנרגיה הוא בלתי רגיל!

תרגילי הנשימה מעוררים שלווה, פתיחות, אופטימיות, עוצמה ואנרגיה חיובית שהן המקור הראשון לרווחה הגופנית. המודעות לנשימה היא גם שיטה רבת עוצמה להשתחררות מכל רגש קשה האוחז בנו באחיזה חונקת בדרך להרגשת נינוחות (נסו להיזכר בנשימה שלכם כשאתם זועמים, כועסים או כאובים ולעומת זאת כשאתם עליזים, אופטימיים ומאושרים).

הדממה של הנשימה המודעת בתוך רעש החיים המודרניים מביאה עלינו שלווה ברוכה. גם אם בתחילה הריכוז שלנו בנשימה רק מוכיח לנו עד כמה תודעתנו דינמית וחסרת מנוחה, ע"י החזרת התודעה שוב ושוב אל הנשימה, היא תיעשה בהדרגה יציבה יותר, בלי בלגן, בלי דחפים, בלי רעשים מיותרים. ככל שהנשיפות נעשות ארוכות יותר ויותר, משתלטת תחושת רוגע ומיקוד עד לאותה הרגשת שלווה או איזון התודעה כאמצעי להרמוניה בדרך אל התובנות העמוקות ביותר. באיחוד שבין התודעה לנשימה אין מקום להיאחז ב"אני", התחושה היא מעבר לכך, תחושה של איחוד עם איזשהו אור גדול.

נשימה היא הפעילות החיונית ביותר לכל בעל חיים. אספקה בלתי מספקת של חמצן מחלישה את הגוף ומאיטה תהליכים כולל פעילות המוח. לצערנו, הגוף יכול להסתגל לכמות פחותה של חמצן מזו שהוא זקוק לה באמת כדי לפעול במיטבו. אלא שאז, החיוניות שלו יורדת. נשימה בלתי מספקת משפיעה בסופו של דבר על כל תא בגוף.
זרם הדם הוא הנושא את החמצן אל התאים. כאשר ריכוז החמצן בדם יורד, הורידים נושאים את הדם הדל בחמצן אל הלב, הלב דוחף אותו אל הריאות, שם שב הדם ומתעשר בחמצן, חוזר אל הלב, וממנו מוזרם אל העורקים ובסופו של דבר אל התאים גם באזורים המרוחקים והקיצוניים ביותר בגוף.

תבנית של נשימה עמוקה ואיטית תשפר גם את זרימת הדם וכך יזין הדם את תאי הגוף ויספק להם חמצן באופן יעיל יותר. אם הנשימה שטחית לאורך זמן, זרימת הדם בגוף כולו מתמעטת. במיוחד מוגבלת זרימת הדם אל האזורים הקיצוניים של הגוף, מה שגורם לתופעות כמו ידיים ורגליים קרות, עייפות, איבוד הצלילות והריכוז, תופעות שעלולות להתרחש כאשר לא מגיע מספיק דם אל המוח.

הדם נושא אל התאים גם את התזונה הדרושה להם ונושא מן התאים את כל החומרים הרעילים הנוצרים בהם במהלך חילוף החומרים שלהם. כשזרימת הדם נחלשת, אזורים שלמים "מורעבים ומורעלים". נשימה טובה ועמוקה, מסוגלת להריץ דם מועשר בחמצן דרך כל הגוף כדי להזין את התאים ולנקותם.

קיימות סיבות רבות לנשימה לא מספקת. ראשית, רצוי לנשום מן האף בו מצויות שעריות המסננות ומלחלחות את האוויר והופכות אותו ראוי להתקבל בריאות. נשימה מן האף היא גם ארוכה יותר בגלל המעברים הצרים ואז הגוף גם נרגע והחמצן מספיק להסתפח היטב בין נשיפה לנשיפה. מעבר לכך, כפי שהיוגה טוענת, רק בנשימה מן האף אנו קולטים "פראנה" (אנרגיית החיים של הטבע, אנרגיה הקיימת סביבנו בעיקר באזורים מיוערים וליד הים). כמו שרק מן האף נוכל להריח פרח ריחני כך רק מן האף נגיע למירב ה"פראנה" שתיקלט באברי חוש הריח ותעבור אל מערכת העצבים המרכזית ואל המוח. יוצא מכך שהסיבה הראשונה לנשימה לקויה היא שימוש בפה, במקום באף.

סיבה נוספת לנשימה שטחית היא הזיהום הסביבתי שהפך לבעיה מרכזית באזורי תעשייה ובאזורים עירוניים. באופן אינסטינקטיבי הגוף מסרב לשאוף לקרבו כמויות של אויר טעון פחמן דו חמצני, כימיקלים תעשייתיים, עשן סיגריות, או רעלים אחרים ואז אינסטינקטיבית הופכת הנשימה לשטחית.
סיבה פחות שכיחה היא היפוך ברפלקס של התכווצות והתרחבות הסרעפת בנשיפה ובשאיפה, ניתקל במקרה כזה במהלך העבודה. לשמחתנו, ניתן "לחנך מחדש" את הרפלקס.

מירב האשמה בנשימה לא מספקת מוטל על הSTRESS , מצב של מתח מצטבר הבא לידי ביטוי מיידי בנשימה. כולנו מכירים את תחושת הקלילות המלווה את השמחה, ולעומתה את הרגשת האדרנלין של הזעם, את הפה היבש ותחושת הרעד שמלווים
פחד, את התחושות המעיקות של לחץ כתוצאה מהתמודדות עם העולם שנעשה תובעני יותר ויותר. עקב כל אלה אנו נוטים להגביל את עצמנו לנשימה שטחית, בלתי קצובה ובלתי מספקת.

כאשר נשתמש בנשימה כמכשיר ריפוי נגלה את השפעתה המרגיעה, ממריצה, מבהירה וכל זאת מיידית ובשילוב הגוף והנפש כאחד. נשימה עמוקה וקצובה היא, חד וחלק, הכלי היעיל ביותר שניתן להשתמש בו בכל מצב מלחיץ.
לעיתים קשה לנו לשלוט בלחץ. מערכת העצבים הסימפתטית הפועלת כעין מערכת אזעקה והגנה של הגוף בעיתות סכנה וחירום, שולחת שדרים כימיים לכל חלקי הגוף ומאפשרת לו להימלט או להתמודד עם אתגר פיזי כלשהו -
(אפקט הצייד: FIGHT OR FLIGHT ) , אישוני העיניים מתרחבים כדי לקלוט יותר מידע, זרם הדם מוסט לעבר שרירים מסוימים, קצב הלב מוגבר, הנשימה מהירה ושטחית. הגוף יודע שנשימה עמוקה ואיטית תועיל לו אולם מערכת העצבים הסימפתטית המפרשת לחץ נפשי כסכנה נכנסת לפעולה כאילו ניסתה להרחיק אותנו מחיית טרף. כל צורה של לחץ מכניסה את הגוף למצב "היכון" שגורם לתחושת רגזנות ועצבנות (שהרי אין פה שום חיית טרף). לחץ מתמשך מחזק דפוסי נשימה לא בריאים. אנחת רווחה למשל, היא סימן לעצירת נשימה בעקבות לחץ ולצורך לשחרר נשיפה ארוכה כדי ליזום שאיפה.

לנשימה בלתי מספקת יש השפעות מרחיקות לכת. לעיתים היא אפילו תשפיע על מבנה הגוף. נשימה שטחית כרונית מונעת את התפשטות החזה והסרעפת, מכווצת שרירים וגורמת להצרת חלל החזה, לכיפוף הכתפיים קדימה, לעיוות היציבה של הצוואר והגב העליון.

נטילת אחריות על האופן בו אנו נושמים היא צעד ראשון בתהליך של ריפוי עצמי.

בעת מצוקה נפשית הנשימה יכולה לשמש כמשכך כאבים מצוין בזכות יכולתה להרגיע, לאזן ולמקד את המחשבה. אם ניצור תחושת רוגע, עם דופק קבוע ונשימה עמוקה ואיטית, יגיע יותר חמצן אל המוח ויסייע לו לתפקד בבהירות ובצלילות ובכך נועיל לנפש המוטרדת.
ניתן לשלב את הנשימה עם אישורים (מנטרות, הצהרות חיובית) בזמן שאיפה ולהחדיר לגוף ולנפש את ההרגשה בה אנו מעונינים ובנשיפה, לסלק תחושות מהן אנו רוצים להיפטר. ככל שנרבה לתרגל את האישור כך תגבר יכולתנו להגשים אותו. נשימה נכונה תסייע בהגברת יעילותה של כל פעילות גופנית בתנאי שהיא מתואמת עם התנועה (כמו תנוחות היוגה). תזמון אפקטיבי של נשימה ותנועה ממקד את תשומת הלב בגוף, מגביר מודעות ואז התנועה אינה מכנית גרידא, ומשחררת מחסומים בדרכם של האנרגיה והחמצן אל רקמות הגוף. נשימה יוגית מלאה משלבת נשימה עילית, נשימה בין- צלעית ונשימה סרעפתית, כלומר שאיפה המפעילה את מלוא הריאות ואז הסרעפת יורדת ומעסה את האיברים באזור הבטן ונשיפה כשהבטן מתכווצת, הסרעפת עולה ומעסה את הלב.

ככל שנרבה לנשוף אויר "משומש" תגדל כמות האוויר ה"טרי" שנוכל לשאוף. לכן מדגישים תרגילי הנשימה היוגיים בעיקר את הנשיפה ומאריכים בה.
בריאות מסתעפות הסימפונות ומסתיימות בקבוצות של נאדיות אויר. כשהנשימה רדודה הנאדיות הרחוקות אינן מופעלות והן מתנוונות, תכולת החמצן בריאות יורדת והסיכון ללקות בזיהום גובר.
במחלות אלרגיות הקשורות לעצבים כמו "קדחת השחת" או אסטמה, מתכווצים הצינורות הקטנים ונאדיות האוויר. הרפיה ותרגילי נשימה סרעפתיים יועילו ללא ספק. פתגם הודי עתיק אומר: "אין דומה אם מנקים בחדר כל פינה ופינה או רק את אמצע הרצפה". נשימה רדודה דינה כניקוי אמצע הרצפה.

הכתבים העתיקים של היוגה מלמדים כי האדם ללא נשימה אינו אלא גולם חסר חיים. האלוהות נשפה באפו רוח חיים וכך החיתה אותו.
הוודנטה אומרת: "בלי נשימה אין חיים עלי אדמות". הנשמה המעניקה טעם וחוש לחיים תלויה בנשימה. לפי הפילוסופיה ההודית נקבעו לאדם מספר מסוים של נשימות בכל גלגול. אדם הנושם בחיפזון ימות מוקדם יותר (יגמור מהר יותר את ה"מיכסה" שהוקצבה לו). לכן, בתורות המזרחיות מוצג האדם ככזה שאינו מתרגש בקלות, ככזה שחייו עלי אדמות הם רק שלב בהתפתחות הרוחנית שלו, הם המתנה שלו מן האלוהים.

תנאי חייו של האדם המודרני והתרחקותו מן הטבע, הרחיקו אותו מקצב הנשימה הטבעי הקדום. לאדם המודרני נטייה לנפש עצורה, לתאווה ולפחדים. כל אלה חונקים את גרונו והוא פשוט איננו מעז לשאוף שאיפה עמוקה.
אופן הנשימה של האדם המודרני מאפשר לו קיום חיים בלבד ללא אותה חסינות המבטיחה לו חיים ארוכים וחסרי מחלות.

חכמי הודו והמזרח הכירו כבר לפני אלפי שנים את התוצאות המפליגות שיש לנשימה על שמירת הבריאות ומניעת המחלות, לכן הפכו תרגילי גוף כמו היוגה, הקשורים לנשימה עמוקה ומיועדים להתבוננות פנימית, למעין טקסים דתיים על מנת שהתרגול יהפוך לחובה יומיומית להמוני העם. בכך יזכו לבריאות קורנת.

הפראנה

noreply@blogger.com (Mina) — Tue, 23 May 2006 16:24:00 +0000

עפ"י היוגה, האוויר שאנו נושמים מכיל בנוסף לחמצן המחייה את תאי גופנו, גם אנרגיית חיים, כוח הטבע - פראנה.

זוהי אנרגיה חיונית וזמינה העוברת את גופנו בתנאי שאין בו חסימות. חכמי המזרח האמינו כי בטרם הבריאה שכנה הפראנה במוחלט, בברהמן, באלוהות, כרוח או כפוטנציאל של כל הכוחות, של כל הבריאה.

בלי פראנה אין חיים. הפראנה היא נשמת כל כוח – כל אנרגיה.
האוויר הצח ספוג פראנה והאורגניזם שלנו יכול לקלוט אותה ע"י הפעולה הפשוטה של הנשימה מהאף. נוכל לאגור מלאי של פראנה במוחנו, במערכת העצבים שלנו ובמרכזי האנרגיה (צ'קרות) ולהשתמש בה בעת הצורך.

אותה "ויטליות" או מלאי הפראנה נאגרת בעיקר בצ'אקרה הנקראת "מקלעת השמש", האזור שבין הטבור לבין החזה. מה שמכוון את הפראנה בגופנו היא המחשבה. אם ננשום בהכרה ובמודעות ומתוך ריכוז המחשבה, נוליך את הפראנה לתוך אותם מרכזי עצבים המשמשים מאגרים.

האימון ביוגה המכוון אותנו לשליטה בנשימה (פראנא-ימא) מגביר את כוח החיים שלנו ומאפשר לנו בריאות שופעת. כאשר אזור הסרעפת מכווץ, מוגבל וחסום רגשית התוצאה תהיה הגבלת רגשות, הגבלת פוטנציאל הנשימה והגבלת זרימת האנרגיה.
הסרעפת היא השער דרכו עוברים כל הרגשות הנוצרים בצ'קרות התחתונות בדרכם למעלה אל החלקים העליונים של הגופנפש. באמצעות תרגול נשימות נפתח את האזור החסום ואז תזרום בו אנרגיה שתוביל לבריאות ולהנאה.

אינטואיציה – מתנה משמיים

noreply@blogger.com (Mina) — Tue, 23 May 2006 15:45:00 +0000

"הכרה ישירה שאדם מכיר בה את עצמו או את העולם החיצוני ואת הלך רוחם של אחרים.. בינת לב, השראה, חדירה לנשמת הדברים מתוך הרגשה פנימית בלתי אמצעית.."
כך מתואר המושג "אינטואיציה" במילון. בקבלה היהודית היא מכונה "עין הלב" ובכתבים של היוגה זוהי העין השלישית המאחדת את חוכמת הרגש והשכל יחדיו.
בשבילנו האינטואיציה דומה למורת דרך נפלאה ואמינה המחברת אותנו באהבה, בחוכמה וברגש אל גרעין האמת הטמון בכל אחד מאיתנו. מאותו מקור נוכל לשאוב תמיד כוחות, תשובות והנחיות ללא התערבותן של אקסיומות, דעות קדומות והנחות יסוד שנדחסו בנו בנוקשות מאז נולדנו וללא התערבותן של ציפיות ומחויבויות שכללים חיצוניים וזרים לנו הניחו בכבדות על כתפינו.
מאותו מקור טהור, מאותה "בינת לב" ובצמידות להרגשתנו הפנימית הבלתי אמצעית, נקבל את הפתרונות לכל ההתלבטויות. כאילו נופל לנו האסימון.
כאמור, האינטואיציה היא "מתנה משמים", היא מהות אנושית ונושמת, מוחשית, חיה וקיימת למי שפתוח להתנסות בה (ולאחרים היא פשוט קשקוש מוחלט..).
אותה מתנה משמים, אותה ידיעה ספונטאנית בלתי אמצעית כמאמר המילון, נראית מיסטית, מוזרה וחסרת כל הגיון למי שמבקש להבין את המציאות, את הסביבה ואת עצמו בכלים חשיבתיים מדעיים מקובלים. בדיקת משמעותה של האינטואיציה בכלים הללו עשויה להחטיא את המטרה (ולמרות זאת אשמח להמליץ על ספרות בנדון).
את האינטואיציה ניתן ללמוד, לזהות להכיר ואפילו לפתח. נוכל לפתח את הרגישות שלנו לטבע סביבנו, לאנשים ולעצמנו, נוכל להרחיב את המודעות למעגלים הסובבים אותנו ולהיות מסוגלים לקלוט מסרים בתדרים לא מקובלים. פיתוח האינטואיציה יתבטא בשכלול הקשב למסרים פנימיים בינינו לבין עצמנו (חם לי, קר לי, עצוב או שמח, לחוץ או צוהל, אדיש, מאוזן, שלו, משעמם וכו.) שיכלול הקשב לתחושות בטן (מתאים לי להיות פה, אסור לי להיות פה..) תוך אבחנה דקה בין מסרים אמיתיים לבין מסרים שקריים.
זהירות. לפעמים נאפשר לכל מיני הכחשות והדחקות לצוף באופן בלתי נשלט ולהשפיע על צלילות החשיבה האינטואיטיבית. לפעמים יקרה שמשאלות-לב למיניהן ילבשו לפתע צורה של מסר פנימי, אמיתי , "יתחפשו" להשראה,לתבונה מעמיקה או להכרה ישירה בלתי אמצעית. ולהיפך, יתכן שדכדוך זמני, תשישות פיסית או אגו פגוע יעכירו את האמת הטהורה ויפעילו מסרים מוסווים שיכניסו אותנו, את המתבוננים פנימה אל תוך עצמנו, למלכוד ובלבול. חשוב שנשכלל ונזכך את ההתוודעות שלנו אל האמת החבויה בנו. השיטות לכך הן רבות. החל משיטות נשימה, תנוחות והרפיה וכלה בהתוודעות אל צ'קרת העין השלישית בדרך של דמיון מודרך ומדיטציה (תוך כדי תרגול נזכה במתנות נוספות כמו איזון רגשי, עידון הגוף ומודעות לחיבורים בין הכוח שלנו לגמישות).
האינטואיציה אינה תחליף לחשיבה, היא משלימה את החשיבה המדעית השיטתית, הביקורתית, ההסתברותית, המחקרית וכו'. אינני מוסמכת לצטט הסברים במונחים של נוירולוגיה ופיסיקה אודות הדרך של המוח לגשת אל תודעה או אינטליגנציה גבוהה הרבה מעבר למוח האינדיבידואלי. אוכל רק לומר כי קיימים מחקרים וכתובים בנושא תפקוד המוח ואינטליגנציה רוחנית והיכולת לתקשר בינינו לבין תודעה או אנרגיה קוסמית בשפה שהיא זרה לרבים מאיתנו.
שפת האינטואיציה היא מעין מחשבה מהלב או מהבטן, שפת תחושות, דימויים ומהויות אנושיות המורכבות מרבדים עמוקים ביותר. זוהי שפה שאם נאפשר לעצמנו להאזין לה באווירה ובתנאים המתאימים, נשמע את אותה "בינת לב" , אותה מתנה מן הטבע, שהיא רבת עוצמה, טהורה אמיתית, מקבלת ללא תנאים, מבינה, תומכת, סלחנית ומובילה אותנו באהבה לתהליכים של התפתחות ופתיחות תוך שימוש בכלי נוסף לקבלת החלטות משמעותיות יותר לחיים משמעותיים יותר. לפני קבלת החלטות נשאב כמובן כל פיסת מידע, נוודא סיכונים וסיכויים ורק אז נאזין לאינטואיציה.
וכדי ללמוד להשתמש בכלי האדיר הזה ביתר יעילות ננסה להתיידד איתו. נכבד את האינטואיציה, נשקיע במסירות, בהתמדה ובמשמעת עצמית בטכניקות שונות המטפחות אותה מתוך הגרעין הקיים בנו משחר היקום. ומשנפתח השער, עולמות חדשים נגלים דרכו, ערוצי קשב חדשים נחשפים לאותה תבונת לב שמקורה בחיבור בין הנשמה שלנו לבין הידע הקוסמי.

חשיבה חיובית או - באנו חושך לגרש

noreply@blogger.com (Mina) — Thu, 11 May 2006 14:19:00 +0000

אני בטח אמות מפחד... חבל שאתחיל, בוודאי לא אתמיד... תמיד אני מפסידה... האהבה כרוכה תמיד עם סבל... בחיים לא הצלחתי לסיים מה שהתחלתי... בטח לעולם לא אחלים... אותי בטח יפסלו... אצא מדעתי בסיטואציה שתיווצר... העולם הוא אכזר... החיים קשים מיסודם... וכו' וכו'.

מי מאתנו לא מועד לעיתים במכשול הזה של חשיבה שלילית שמגשימה את עצמה.

תרבויות עתיקות דיברו על השפעתן ההרסנית של מחשבות סוערות ושליליות וכיום מגבים אותן מחקרים חדשניים בתחום חקר המוח וחקר ההתנהגות.

אדם מושפע בבריאותו ובהתנהגותו ע"י תהליכים המתרחשים במוח. בבדיקות שערכו מדענים בעשור האחרון התגלה כי מתקיים "דו שיח" עצבי בין חלק המוח שאחראי על תחושות כמו פחד, כעס, חרדה וסטרס לבין חלק אחר במוח שהוא כמו "מעבד על" אליו מוזרם כל הזמן מידע מחלקים שונים של המוח, והוא אחראי על תכנון של קשב, שליטה רגשית, אמפתיה וכו'. בבדיקות שערכו מדענים התגלה כי "מעבד-העל" הזה מסוגל לעכב או להגביר את השפעתו של החלק האחראי על תחושות הסטרס והפחד. ההשפעה הזו היא המסקרנת אותנו. מסתבר שבאמצעות פעילויות שונות אנו מגרים את אותו "מעבד-על" במוח להשפיע על מרכז הכעס, החרדה או הפחד. כלומר, ניתן לדכא את המרכז האחראי על הרגשות השליליים. האושר לא עובר אלינו בגנטיקה המשפחתית שלנו אבל אנחנו בהחלט מסוגלים ללמוד להתנתק ממחשבות ביקורתיות ומשיפוט עצמי, להתמקד בנפש שלנו ובדרכים להיטיב איתה. מתוצאות המחקרים הסתבר כי הסיכוי שאנשים שברשותם כלים להרגעת הנפש, יחושו לחץ, עצבנות או כעס, נמוך יותר בהשוואה לשאר האוכלוסייה.

אצל אותם אנשים רגועים יחסית נמצא כי "מרכז האושר" במוחם (אותו מעבד-על) פעיל לא רק נקודתית בעת ביצוע הפעילות המרגיעה אלא במשך היום כולו. שלא כמו תרופות פסיכיאטריות אנטי-דכאוניות שאינן הופכות בהכרח את המטופל לשמח במיוחד, טכניקות מרגיעות למיניהן עשויות להוביל לשקט נפשי מתמשך ולאושר עמוק.

אבל מי צריך מחקרים?! (כמה מתלמידי הטובים ביותר...) די לנו שנביט באדם ממורמר וזעוף פנים כדי להבין כמה אומללות זורמת לו בעורקים וכמה מהר כדאי להתרחק מסביבתו, וכמה נעים לנו בחברת אנשים שתפיסת עולמם והמחשבות החיוביות שלהם משפיעות ישירות על הבעת פניהם ובאופן עקיף על האנרגיות בסביבתם.

חשיבה שלילית הינה גם הגורם המובהק ביותר לדיכוי המערכת החיסונית שלנו וחשיבה בונה או חיובית יכולה להועיל אפילו לחולי סרטן להעלות את רמת התאים שנלחמים במחלה לעומת התאים המיותרים. אצל חולי פסוריאזיס למשל שהודרכו בטכניקות של חשיבה חיובית ומשקמת נמצא שיפור משמעותי ודרמטי במצב העור, כמו גם אצל חולי לחץ דם, אסתמה או מחלות אוטו-אימוניות אחרות.

מציאות חיינו, שהיא לא תמיד חייכנית במיוחד, ניתנת לתרגום מחודש מעיני המתבונן בה. הפרשנות היא העניין. האושר הוא סובייקטיבי והחשיבה החיובית שלנו קובעת בעצם איך תראה המציאות הפרטית שלנו. אדם המאמין שהוא לוזר, רק הפחד והחרדה יגרמו לו לכישלון. בליווי חשיבה חיובית הסיכוי שלו להצליח ולהנות מהחיים עולה משמעותית. אם אדם חש דפוק וחסר מזל, חייו יהיו מלאים בהחמצות. מי שחושב חיובית סולח קודם כל לעצמו, מקבל קודם כל את עצמו ואז הסלחנות והקבלה כלפי הסביבה יבואו לו בטבעיות וכל חייו יהפכו יותר אופטימיים ומאושרים.

גם תפקודה של המערכת החיסונית מושפע מיד מאמירות קלילות, מצחוק בריא, מביטויי אהבה של אחרים כלפינו ומפעילות גופנית נבונה ומהנה.

יחד עם זאת, תגובות קשות שלנו כלפי המציאות הלא-סימפטית, הינן לגיטימיות, טבעיות ואנושיות. אבל, ברגע שסיימנו לכאוב, להתרגז, לכעוס או חס וחלילה להתאבל והבנו שלא נוכל להחזיר את המצב לקדמותו, נתחיל לעבוד על עצמנו. מחשבות שליליות הן כמו רעל בעצמותינו. מהן יוכלו לנבוט רק חולי וצער. צריך לשקול אם זה שווה לנו. מלאכת "עיגול-הפינות" של המציאות ע"י חשיבה חיובית איננה הדחקה אלא תחילתה של בניית הגשר אל האושר העתידי שלנו. אדם חדור רגשות אשם ואפוף מחשבות שליליות ביחס לעצמו ולסביבתו, סובל מאוד, "תוקע" את מהלך חייו ואף עלול להזמין לעצמו "עונשים" כמו מחלות וכאבים פיסיים ממש.

המשפטים החשובים ביותר בחשיבה חיובית הם אלה המדברים על קבלת עצמי כמו שאני. אני עושה את הטוב ביותר כפי שהידע שלי מאפשר לי כרגע – בעתיד אשתפר מיום ליום. מיד יורד מפלס הביקורת והשיפוט. המרירות כלפי עצמנו והמרירות כלפי הסביבה - תמיד הולכות ביחד. ככל שנאהב את עצמנו, נשפיע על אותו מרכז במוח, אותו "מעבד-על". הערכה עצמית תמיד תביא אותנו לתפקוד יעיל יותר. חוסר אלימות מילולית כלפי עצמנו יביא לחוסר אלימות מילולית כלפי הסביבה.

כעס הוא אמנם רגש אבל הוא מפעיל מחשבה והוא לא פוגע רק בלב אלא גם במוח. ליבוי של כעס מזין מחשבות שליליות. דיכוי של כעס באמצעות מחשבות חיוביות וטכניקות נשימה עוצר את תהליך הליבוי ומכין אותנו למסלול של רגיעה ואושר. שווה לעבור את "הגלגול" הזה בצורה משמעותית, נעימה וזורמת.

נסו להתחבר אל האור הפנימי שבלב או בראש שלכם. האור מנטרל צער וכאב, האור מסייע להתגבר על קושי. נישמו את אור הנרות פנימה אל הלב או הראש, סלקו בעזרת האור כל מחשבה שלילית שנוטה לקנן במוח והכניסו בנשימות הבאות אור מלווה במחשבות חיוביות.

ועל זה נאמר: באנו חושך לגרש (מחשבות שליליות)

בידינו אור ואש (מחשבות חיוביות)

כל אחד הוא אור קטן

(בכל אחד מאיתנו יש ניצוץ של אמונה בעצמו)

וכולנו אור איתן

(רק כשכולנו נהיה חיוביים בחשיבה שלנו נוכל להיות אור גדול)

סורה חושך,

הלאה שחור,

סורה – מפני האור.

אמן.

דמיון מודרך לצורך התחדשות

noreply@blogger.com (Mina) — Mon, 01 May 2006 15:47:00 +0000

סוף הקיץ, ריח של סתיו בפתח ואל ביו השיטין מתגנבת לה מחשבה, מעין דחף פנימי שמועבר בין רגש ושכל ואומר לנו- הלו! בואו ניזום לעצמנו איזה שהיא התרעננות. נעצור. נבחן את מסכת חיינו, בלי כעס , שיפוט או ביקורת, בלי אשמה ופחדים, ונמצא היכן אנו "תקועים" . איפה אנחנו משמרים דפוסי התנהגות, דפוסי חשיבה ודפוסים רגשיים אותם היינו רוצים לשנות. וכשניצתת בנו התובנה ואנו מגיעים לאבחנה, איפה ומה כדאי לשנות, עשינו צעד ראשון לקראת ההתרעננות המדוברת. בשלב זה נמשיך ונזהה את הכוחות הטבעיים שלנו, את התכונות שהופכות אותנו ליחידי סגולה, את היכולת שלנו ליצור באופן מודע ורצוני תבנית של"חלום" אישי- התכוונות לצורך התחדשות.

ליצירת התמונה הדמיונית הזו בדרך אל ההתחדשות או השינוי קוראים- דמיון מודרך. בשונה מן החלום, הדמיון המודרך מתרחש במצב של מודעות עצמית. מודעות בבחירה של המקום בו מתרחש ה"חלום", מודעות לזמן ולתוכן של התמונה הרצויה. יחד עם זאת, ניתן לדמיין בתהליך היצירתי הזה, דמיונות שאינם משיקים בהכרח למציאות או לחשיבה היומיומית הריאלית. פיתרון או תהליך שנשען על דמיון מודרך אינו דומה לחשיבה הרגילה שלנו.
בתהליך הדמיון המודרך נערב חושים כמו- טעמים, צבעים, ריחות דמיוניים, תחושות ורגשות מהעולם המודע ומתת המודע. זהירות! הצהרות ביקורתיות ושליליות נקלטות בתת המודע וחוסמות כל שביל בדרך אל ה"חלום". חשוב שנתכנת את המוח עם הצהרות חיוביות ואופטימיות ואז ככל שנניח לתת המודע שלנו להשלים חלקים חסרים בפאזל שיצרנו במודע, כך נצעד אל עבר המטרה עליה הצהרנו- התחדשות , התרעננות, שינוי.
נוכל לדמיין את עצמנו משלימים את הדוקטורט וארשת פנינו מלאת סבלנות, כבוד וצניעות כלפי הסובבים אותנו.
נוכל לדמיין עצמנו רזות וחתיכיות בשמלות מלמלה ופייטים, נוכל לדמיין עצמנו מצילים נפשות תועות או שטים באגם כחול עם אהוב/ת ליבנו והשמש מאירה אותנו באור סגלגל, נוכל לדמיין עצמנו בתחושה של הערכה עצמית ואמונה בכישורים שלנו, מתקדמים בשלווה ובסיפוק אל עבר משימה כלשהי: מציאת בני זוג הולמים, מנצחים על מקהלה, ישנים ליל שלם ללא יקיצות, מכינים בהצלחה מסיבת בת מצווה לבת, מבריאים ממחלה כלשהיא, משלימים בהצלחה פרוייקט בחברה בה אנו מועסקים, חיים בשפע חומרי ותורמים בנדיבות לאחרים,

עוברים בשלום לידה או חתונה, מצהירים אהבה בפני מי שראוי לכך ולא העזנו לעשות זאת עד כה... וכו' כו'. התהליך יכול להיעשות בייננו לבין עצמנו או בהנחיה של מישהו מקצועי. בשני האופנים השינוי או ההתחדשות יגיעו רק אחרי תרגול סבלני, אצל כל אחד מאיתנו בקצב המתאים לו. לעולם לא נדחק בתהליך, יהיו כאלה שיתרגלו דמיון מודרך מספר דקות בכל יום ויחושו בשינוי כעבור 3 שבועות ויהיו כאלה שיתרגלו שעה וחצי ביום ויחושו בשינוי רק כעבור שנה. הכל לגיטימי, הכל כדאי.

בזמן שאנחנו מתרגלים דרך חדשה, שיטה חדשה, ננסה להיות אוהדים וסלחניים כלפי המוח שלנו. ננסה שוב ושוב את שיטת הדמיון המודרך ברוגע, בהרפיה מוחלטת, תוך שחרור הגוף והחשיבה, תוך נשימות עמוקות וויתור על כל שארית של מתח, נבנה את תמונת ה"חלום" יותר ויותר חיובית, יותר ויותר חכמה ובעיקר- יותר ויותר מתאימה לאישיות שלנו ולפאזל של חיינו.
ואם תורשה לי נימה מעט אישית.
כשהתגרשתי ושיניתי את חיי לפני 13 שנה, הזמנתי "חוטב עצים" מקצוען בכדי לצמצם את היקפו של עץ הפיקוס הענק בחצר ביתי, במטרה שהעץ ירענן עצמו מחדש.
ואז, מידי בוקר, יצאתי אל המרפסת, התבוננתי בלבלוב המחודש של הפיקוס, נשמתי עמוק והכנתי את עצמי להתחדשות ולצמיחה שלי. עם הנשימות, הוסרו כל פחדי והתמלאתי כח חיים לקראת המסע שלי. ממש אז התחלתי לעסוק ביוגה ולא במקרה. כיום ברור לי שהמודעות המלאה והעירנית שלי לנשימה אל מול העץ, סייעה לי ישירות באופן פיזי, ובעקיפין באופן רגשי, לעבור לנתיב של תובנה ושלווה, של נתינה ללא סייגים, של גיל מעבר מרוכך ומעונג, של איזון, ביטחון ובשלות ברוכה לקראת השליש השלישי של חיי. ואותו הפיקוס שנשמתי את לבלובו הכין אותי להיות מטפלת ש"נושמת" ביחד עם תלמידי, מה שמשלים את המשמעות האמיתית של חיי.
דמיינו לכם את ה"חלום" שלכם- הוא יתגשם.

הקשבה עצמית

noreply@blogger.com (Tommy) — Wed, 26 Apr 2006 09:45:00 +0000

התעוררנו בבוקר ושאלנו את עצמנו: האם אנחנו במקום בו אנחנו חפצים להיות?
במקום של האוהב, במקום של הנאהב, במקום העבודה הראוי, בדרך אל מימוש הקריירה הנכונה, בבחירה עד כמה "להקריב" מעצמנו לטובת המשפחה, בחלוקת הזמן הפנוי, בהתמקדות בבן/בת הזוג, בבחירת החברים והסביבה, ביחס שלנו להורינו, לילדינו וכן הלאה וכן הלאה...
כדי לענות לעצמנו על השאלות המאוד אינטימיות הללו מבלי להיעזר בפסיכולוגים ודומיהם (ואפשר דווקא כן...) ננסה לוותר לרגע קט ובאופן זמני לחלוטין על התדמית (כמו בחברות השיווק למיניהן), על האגוצנטריות התחרותית שאנו שבויים בה (כמו באקדמיה למשל) ועל האגו שלנו כמחנכים (כמו במוסדות החינוך למיניהם), נוותר זמנית על העליונות החומרית (כמו בחברות הסטארט-אפ) ועל הזוהר החיצוני (כמו בחברות המסחריות).
מתוך הדממה הרגעית הזו ננסה להקשיב באהבה, בסלחנות וברוך לגרעין הפנימי שלנו. ה"חרצן" הזה שבתוכנו, אותו גרעין מתומצת ומרוכז של הנשמה שלנו יענה לנו על כל השאלות.
אהבה היא הטבע האמיתי שלנו. נאהב את עצמנו כפי שאנחנו: אטומים, חינניים, שמנים, מכוערים (בעיני מי?), שדופים, חסרי אונים, צרי אופק, חכמים או תמימים. מתוך אותה האהבה החומלת, הסלחנית הזו כלפי עצמנו נשדר אהבה כלפי חוץ. אהבה ממקום בוטח ושלם ולא מתוך התבטלות. ואם לא נוח לנו לשדר אהבה אל השכן, נאהב את השכנה. לא נוח לנו לאהוב את השכנה, נאהב כלבים, דגים, תינוקות – העיקר לאהוב.
כי רק האהבה יכולה לבנות בנו תחושת הערכה פנימית שלא תלויה באישורים, בכישורים או ביופי. ואז כשנשדר את אותו היחס מאיתנו החוצה, נביע אהבה מתוך נתינה ולא מצורך או תלות, מתוך שלמות הנפש ולא מלקיחה על תנאי או בתמורה לחוזים והסכמים למיניהם, אהבה ללא זכר לרכושנות או קנאה סמויה. מתוך הפעלת הרגש הטבעי וה"נקי" הזה יבואו גם הבחירות הנבונות.
ואם סביבה מסוימת מכניסה אותנו לפינות חשוכות של חוסר אהבה, חוסר ערך עצמי, תסכול, מרירות או קנאה – נזוז הצידה לבל תידבק בנו האנרגיה השלילית. נזוז מתוך בחירה ולא מחולשה, מתוך מודעות ולא מהדחקה. נקיים דו-שיח בינינו לבין עצמנו (כפי שהזכרנו בכתבה הקודמת) ונשיב לעצמנו את האיזון, השלווה והזרימה החיובית. אם קיים קצר במעגל חשמלי, לא תידלקנה בו הנורות. אם קיימת חסימה אנרגטית במכלול הגופ-נפש, לא תבואנה התשובות לשאלות האינטימיות שהעלנו בפני עצמנו. לא יידלק האור.
כדי לסלול את הדרך אל זרימה אנרגטית ללא חסימות, נאמץ הרגלים קטנים המתאימים לאישיות שלנו: נקשט את הבית בפרחים חיים, נקיים מצוות קטנות מבלי לצפות לתמורה, ננקש עשבים, ננשום עמוק באמצע הגינה, נעשה מדיטציה בחדר שקט עם נר דולק, נרגיש את היופי בציור חדש, נפתח את הלב ונועיל לזולת מתוך הומניות ולא מתוך התנשאות, נביט בשקיעה המופלאה, ננשק ילד, נכתוב שיר, נסלח לבוס, לשכן, לחמות והכי חשוב- לבן\בת הזוג, ואז מתוך השלווה והפתיחות תבואנה התשובות. ואז מתוך השלווה נצליח לאזן בין קריירה למשפחה, בין עיסוקים גופניים ורוחניים, בין שעות הורות לשעות מנוחה, בין זוגיות לבין תחביבים וכו' וכו'.
התהליך מלא האהבה הזה "יגזול" דקות אחדות מתוך השגרה העמוסה שלנו ואולי אם נתאהב בו (ובטעות גם בעצמנו) נאפשר לו "לגזול" שעה שלמה מתוך היממה.
אין פה איזושהי חוויית התעלות מיסטית, יש פה תודעה חושבת. אין פה מימד עמוק ומשמעותי כמו- "למה אני פה ואיך אני משתלב ביקום?", אלא תהליך של למידה עצמית מתוך אהבה.
או אז נגלה כמה מנחמת הדרך אל המודעות העצמית.
ועל הכלים הנוספים אותם נוכל לאמץ בכדי "לתכנת" את המוח שיצעיד אותנו ביתר קלות בתהליך המעניין הזה, אל תוככי הגרעין הפנימי שבנו, אל המקום בו קיימות התשובות לשאלות הכי אינטימיות, על כך נדבר בכתבות הבאות.

על החיבור בין הגוף לנפש

noreply@blogger.com (Tommy) — Sat, 25 Mar 2006 16:43:00 +0000

פילוסופים ואנשי רוח חיברו מזה אלפי שנים בין נפש בריאה לגוף בריא (הרמב"ם, פטנג'לי, חכמי טיבט, סין, הודו והאינדיאנים).
טיהור הגוף מרעלים מתחיל בהתייחסות שלנו אל המזון הבא אל פינו, ממשיך עם ההחלטה שלנו לחיות בסביבה כפרית ורווית חמצן ומתחבר אל ניקוז רגשות מיותרים כמו כעסים, תסכולים, מרירות, קנאה, צרות עין ושלל אנרגיות שליליות.
הגוף שלנו פועל כמכונה משומנת היטב אך ורק כאשר מתקיימת בו זרימה הרמונית של אנרגיה חיובית. כשמשתבשת אותה הרמוניה ונוצרות חסימות בזרימה, פורצות להן כל מיני "מורסות", החל ממיגרנות, אלרגיות וכאבי-בטן וכלה בקוצר נשימה, כאבי גב ונדודי שינה.
רוב השיבושים בגוף נתונים לפתרון בעזרת שינויים קטנים בצורת החיים ולאו דווקא בעזרת תרופות. המקור הבולט ביותר לשיבושים בזרימת האנרגיה הוא עולם הרגש.
מתח החיים, הנהייה אחר החומר, ההשתוקקות והתחרותיות מפרים בנו את האיזון בדרך אל ההרמוניה.
הסחת הדעת ע"י ה"רעשים" של החיים מרחיקה אותנו מההקשבה פנימה ואז מתאפשרים כל אותם זעזועים המוציאים אותנו מן האיזון הפנימי – ההרמוניה.
כדי למצוא את תחילתו של השביל אל עולם פנימי מאוזן והרמוני – נקשיב לנשימה שלנו.
בהקשבה אל הנשימה נזהה את הפחדים, המצוקות, האילוצים, הכאבים, וההתנהגויות השליליות. תוך הקשבה לנשימה שלנו, נסגל לעצמנו דו שיח חדש בינינו לבין העולם הרגשי שלנו, דו שיח לשינוי דפוסי התנהגות לא בריאים. ההקשבה לנשימה תאפשר לנו שליטה עצמית, פתיחות, סבלנות ואומץ לב לקבל החלטות מלאות תבונה רגשית ולא רק פיסית, רוחנית ולאו דווקא חומרית.כך נוכל לצעוד צעד ראשון בדרך אל הרגלי חיים חיוביים יותר, בדרך אל לקיחת אחריות על מערכת הריפוי העצמי שלנו.