עדינה הגיעה לשיעורי יוגה לנשים הרות בהריון רביעי שלה. בעבר חוותה שתי לידות קשות וניתוח קיסרי. ההיריון הנוכחי היה אפילו בלתי מתוכנן. כששוחחתי איתה לפני השיעור הראשון התוודעתי אל החרדות שלה מהלידה הבאה. במהלך התקופה בה תרגלה יוגה עם קבוצת הנשים ההרות, התפוגגו לאט לאט הפחדים ונטמעו הכלים שהיוגה מזמנת לטובת לידה מודעת יותר, רגועה ונשלטת יותר.
אל חדר הלידה הגיעה אחרי יום עבודה עמוס בו הקפידה לסגור קצוות בשל היותה בשבוע ה- 39, אחרי שארגנה את שלושת ילדיה לקראת שנת הלילה ווידאה שיש אוכל במקרר ליום המחרת.
בבדיקה התגלתה פתיחה של שני ס"מ בלבד, צירים לא סדירים, הראש של התינוקת היה גבוה ועדיין לא נמחק צוואר הרחם. את השעות הראשונות בילתה עדינה בריקודי בטן, תוך שהיא נשענת בגבה אל "הכרס" של בעלה ובעמידת שש על המיטה תוך כדי "כשכושי זנב". התרגילים לוו בנשימה לוחשת "אוג'י", בנשימת יוגה מלאה ובזמזום "אום": נשימות שממקדות את התודעה עמוק פנימה בתהליך האישי, מנתקות את החושים מהסביבה, תומכות במהלך של הורמון האוקסיטוצין (="הורמון האהבה" או "הורמון הלידה") ומנטרלות את הורמון האדרנלין (="הורמון המתח").
כתוצאה מכל הפעילות הזו שלה, הצליחה להגיע לפתיחה של 5 ס"מ בלבד. בשלב הזה היא כבר הייתה מאד מותשת (גם בגלל היום הקשה שעבר עליה). לכן, הוחלט לתת לה מעט פיטוצין לזירוז. הצוות האמין שייקח לה עוד כמה שעות טובות להגיע ללידה, ויותר מזה, התחילו לשכנע אותה שהסיכוי לניתוח קיסרי עולה מרגע לרגע. עדינה חייכה כל הזמן ואמרה "לא יהיה ניתוח". תוך כדי נשימות עמוקות והקשבה לאינטואיציה שלה, שלחה את בעלה לארגן את שלושת הילדים לבתי הספר ואיך שיצא מחדר לידה הרגישה שהיא יכולה "לעשות זאת" יד אחת עם הקטנטנה. תחושה של המון מוטיבציה ואופטימיות שטפה אותה. היא הרגישה פתאום כאילו בא לה ללכת לשירותים. המיילדת סירבה להאמין שאלה הם צירי הלחץ, אבל, תוך חמש דקות הקטנה הייתה בחוץ.
אגב, רבים הם התומכים בלידה בלווי בן הזוג. מעטים טוענים שסביבת הלידה אמורה להיות נשית כמו בשבטים הקדומים. בלידה הקודמת של עדינה התינוק נולד כשבעלה יצא לעשן…
כשעדינה התקשרה לספר לי על חווית הלידה היא כל כך התרגשה והביעה ביטחון שהיוגה העבירה אותה תהליך של בשלות לקראת לידה שהיא חוויה מתקנת ללידותיה הקודמות. שיהיה לה במזל!
יוגה ונשימה