אדם מזדקן ומוגבל שנשימתו קשה עליו, מפר עוד יותר את האיזון שכבר הופר ע"י המחלה או המגבלה שלו. למרבה הצער, הנשימה תהיה מושפעת גם מדאגנות יתר, מצער, כאב וייאוש; ואז נוצר תהליך של דעיכה פיסית ונפשית של המזדקן. הירידה בתפקודים המנטליים שלו מתבטאת בירידה בזיכרון, בהתמצאות, בשליטה בשפה, בביצוע תנועות מורכבות ובתפקוד היום-יומי. העובדה המעודדת לגבי הנשימה היא שיכולה להיות לנו שליטה עצומה עליה, גם בגיל מופלג, ובאמצעותה נשלוט על הגוף המזדקן. ההתייחסות אל הנשימה ככוח החיים שלנו החלה עוד בכתבים ההודים העתיקים ("אופנישדות"): "החיים הם הנשימה והנשימה היא החיים".התרבות המערבית המודרנית בד"כ פוסחת על האמת הזו, בעיקר כשאנו מדברים על זיקנה, אותה התרגלנו לקבל כסוף הדרך.
הנשימה שולטת לא רק בתפקודים הפיסיים של הגוף המזדקן, אלא משפיעה על ההתייחסויות המנטליות שלו ועל הרגשות כאחד. כיוון שכל קושי, בעיקר בזיקנה, משלב את 2 הפקטורים הפיסי והרגשי/מנטלי, עלינו להתחיל את תהליך הריפוי מן הנשימה שמכילה את ההשפעה החזקה ביותר על אותם 2 פקטורים.
אולם, באיזו תכיפות האדם הממוצע ובעיקר הזקן בודק את הנשימה שלו או נותן עליה את הדעת? זקנים המוגבלים בתנועה או יושבים בכסא גלגלים מדרדרים פיסית ונפשית מכיוון שהם נושמים שטוח מאוד בשל פעילותם המועטה. גופם עדיין זקוק לכמויות החמצן הרגילות להן זקוק גוף בוגר, אולם הם מספקים לו רק חלקיק מכמות זו. הם מפעילים רק חלק מן הריאות והחלק הבלתי פעיל הולך ומתנוון. הראייה שלהם מדרדרת (שיטת בייטס לשיפור הראייה, מבוססת על תרגילים משולבים בנשימה) ובלוטת התריס הולכת ומתנוונת מחוסר חמצן ופעילות. המוח שלא מקבל אספקת חמצן סדירה מפתח עייפות, חוסר חיוניות, מאבד את צלילות הדעת, הריכוז והזיכרון ועור הפנים נראה "אפור" ונבול. מכיוון שלא נעשה טיהור הרעלים שמצטברים בתאים בתהליכים המטבוליים כשמחזור הדם "עייף".
באופן כללי – איכות החיים יורדת מאוד.
ההתנסות שלי עם ותיקי עמק יזרעאל במרכז היום לקשיש (סב-יום) אישרה באופן מוחלט את אמונתי כי המידה בה אנו מאפשרים לאנרגית החיים לזרום דרכנו באמצעות הנשימה משפיעה עמוקות על המידה שבה אנחנו למעשה חיים. בלי הבדל גיל. בכל אחד מן הסיפורים האישיים שאביא פה הועילו טכניקות הנשימה בשיקום האנרגיה הרגשית, הרווחה הגופנית וההתחברות הבין-אישית.
יוגה ונשימה