סיגל מביימת את הלידה שלה

לידה יוגית
סיגל הודיעה לי שלא תגיע לשיעור היוגה השבועי שלנו בגלל כבדות ותשישות. כבר במפגש הקודם בשבוע שעבר, הודיעה סיגל לכל הבנות בקבוצה (כל אחת מהן בשלב אחר של ההריון) שהיא כבר בשלה ללדת בשבוע 37 ואין צורך להאריך את ההריון עוד שבועות מיותרים… באותו ערב אחרי שיחתנו השתרעה לה במיטה והבינה שכל מה שהגוף שלה מבקש זה שקט.
יוגה במהלך ההריוןביום שישי מוקדם בבוקר הרגישה “צירונים” קלים אבל החליטה לצאת לבוקר של סידורים אחרונים. היא ישבה עם חברה בבית קפה אינטימי כזה, התענגה על השמש, סידרה את הגבות אצל הקוסמטיקאית (הייתכן שהרך הנולד יראה אותה עם גבות עבותות? ודאי שלא!) וחזרה הביתה רק בשעות הצהריים כדי לאסוף את איילי בן השלוש מהגן. ה”אומץ” שלה לעשות את כל הסידורים הללו, למרות הצירים הקלים, נובע ממודעות גבוהה אל הגוף ואל התחושות והאינסטינקטים ומתוך שקט פנימי שנוצר בה במהלך תירגול יוגה במשך כל חודשי ההריון הזה וגם בהריון הקודם.
לקראת הערב גברו הצירים אבל היא מצאה לנכון לעודד את בעלה ובנה להצטרף לארוחת שבת אצל הסבא והסבתא ובחרה בלב שלם להישאר לבד בבית. היה לה צורך עמוק וברור להתקרקע. להשתרש אל תוך עצמה. להתחיל את ההתכוונות שלה אל תהליך הלידה הקרבה ובאה.
את איילי ציידה בתיק עם בגדים ומשחקים לכמה ימים, היה לה ברור שבמוקדם או במאוחר תזעיק את בעלה הביתה ואיילי יישאר אצל ההורים.
בשקט, בשקט, התחילה להתנועע ולנשום. לזמזם ולנהום. הבית היה חשוך וכל החושים שלה פנו פנימה אל העובר שברחמה. כשגברו הצירים והיא שמה לב שכל 3 דקות מופיע ציר, קראה לבעלה שיחזור.
בדרך לרוטשילד נשמה נשימות גרוניות כמו שתירגלנו ולחשה לעצמה בלב ” אני שמחה ומזומנה לקבל את הילד הזה. אני שמחה להיות בלידה הזו. הלידה תהיה טבעית וקלה…” כשהגיעו בשעה 22:00 נבדקה בדיקה ראשונית ונמצאה פתיחה של 3 ס”מ עם מחיקה של 90% מצוואר הרחם. נפלא! אלא שמיד שמו לב שדופק העובר נחלש כל פעם שמופיע ציר. לכן, חיברו אותה מיד למוניטור כדי לעקוב אחרי מצבו. סיגל ניסתה להתעקש בכל- זאת על חדר לידה טבעי אבל זה לא הלך. באותו רגע שהבינה את המצב החליטה בינה לבין עצמה (וזה ציטוט מדבריה) : ” אני בכל מקרה אלד את הלידה הטבעית שלי ולא משנה לי באיזה חדר…”
הדו-שיח הזה בינה לבין עצמה מאוד העצים אותה והבהיר את הנחישות שלה לבחור בעצמה איך תראה הלידה שלה. נירה, המיילדת, אהבה מאוד את הגישה של סיגל והצטערה בקול רם על שלא תהיה נוכחת בלידה כי המשמרת שלה מסתיימת בעוד שעה…
סיגל הסכימה לשכב עם המוניטור אך ורק חצי שעה והודיעה לכל הסובבים שהיא חייבת לשנות תנוחה. בשיעור היוגה אנחנו מרבות לדבר על תנוחות לידה מועדפות וסיגל מודעת לנושא.
נירה לא הסכימה בשום פנים ואופן לאפשר שינוי תנוחה וסיגל בקשה בתקיפות לקרוא לרופאה.
במקרה הזה ובאופן קצת חריג המיילדת הייתה הדמות השמרנית, הקשוחה יותר והרופאה הייתה יותר פתוחה וליברלית. סיגל עברה בהסכמתה לעמידת שש עם המוניטור מחובר אליה, בכל ציר הניעה את האגן בתנועות עגולות עם קולות נמוכים וליחשושים ובין הצירים נחה כשהיא נשענת על כדור פיזיו שהניחה לעצמה מראש על המיטה. כעבור רבע שעה סיגל הרגישה שהיא חייבת לעמוד. שוב, הרופאה הסכימה בתנאי שהמוניטור יהיה מחובר אליה. סיגל נצמדה למיטה ועמדה עם בירכיים מעט כפופות ושוב עירסלה את הבטן והאגן בתנועות עגולות כמו ריקודי-בטן, תנוחות שתירגלנו כל-כך הרבה בשיעורי היוגה בזמן ההריון. בעלה נשם איתה אוג’יי, אום ו”ש” לוחשת. פתאום חשה ציר נורא חזק. “זה ציר לחץ” אמרה לבעלה בתדהמה. הוא התעקש שזה לא יכול להיות, הרי רק לפני חצי שעה הייתה פתיחה של 5 ס”מ !!! סיגל לא הקשיבה לו ועד שהסכים ללכת לחפש את הרופאה ואת נירה המיילדת, נשכבה בכוחות עצמה על המיטה בתחושה שהראש של התינוק כבר מציץ ממנה. כשנירה סוף-סוף הגיעה, היא נדהמה לראות את הראש של הקטנצ’יק מכותר. בציר הבא התבקשה לא ללחוץ ואמרה לסיגל בחגיגיות: ” עוד ציר אחד והוא בחוץ!” סיגל לחצה עם הציר הבא והתינוק נולד!!!
תינוק גדול, קסום, יפיפה ונחוש.
בגלל המאמץ האדיר בזמן כל-כך קצר סיגל הרגישה שהגוף שלה רועד בלי שליטה והכאבים לא פגו. לאט-לאט היא נרגעה עם התינוקי על הבטן שלה והגוף נרגע איתה.
איזה יופי! בשעה 23:00 נכנסה לחדר לידה וב 24:00 נולד היפיוף. נירה העניקה לה צל”ש על שהתעקשה לעמוד ברגע הנכון ולא לשכב. לדבריה העמידה קיצרה את משך הלידה בשעה-שעתיים וכשלא לוקחים אפידורל הזמן הזה מאוד משמעותי…
סיגל מרגישה עכשיו הרבה יותר בטוחה ושקטה יחסית ללידה הראשונה שלה, והיא שוב ושוב מופתעת איך נמחק לה זכר הכאב מאז הלידה הראשונה.
אין ספק שהגישה הבטוחה והשקטה שלה סייעה לה ממש לביים את הלידה שלה כרצונה. “תפילותיי נענו. ביקשתי לידה מהירה ובלי אפידורל וזה מה שקיבלתי”. במילים האלו סיימנו את שיחתנו וגם הלב שלי התרחב מאהבה.

יוגה הריון ולידה