דום נשימה בשינה (אפניאה)

צורת חיים בריאה, דורשת איזון בין הצד האקטיבי והצד הפסיבי. בקצב המטורף של העלום המודרני, ההכרה שלנו מופגזת ללא הרף בגירויים ורבים מאיתנו מבלים חלק גדול מחייהם, אפילו בשנתם במצב של מתח גופני ומנטאלי.
עייפות יתר וניצול יתר של מערכות הגוף כולל מערכת העצבים, ימנעו שינה בעלת כוחות החלמה טבעיים.כשהגוף מיומן בפעילות כגון יוגה, כשהוא פועל בהרמוניה ומושגת שליטה הן על המערכת הגופנית הפיזית והן על המערכת האנרגטית הפנימית, אז אפשר לשחרר מתח בעזרת הרפיה תודעתית והשינה המרגיעה, המיטיבה, תבוא באופן טבעי.
השינה היא ברומטר רגיש למצבו הנפשי של האדם. ברומטר זה, מגיב במהירות רבה למצבי מתח וחרדה לפני כל מערכת גופנית אחרת.תנוחת הרפיה בטרם שינה ובצידה אוטוסוגסטיה בהנחיה של קלטת או מוזיקה ובליווי נשימות קצובות, יובילו לשקט, שלווה ושינה בריאה שהיא בעלת השפעה מכרעת הן על הגוף והן על הנפש.

יוגה תרפיה - דום נשימה בשינהללא שינה, המערכת הגופנית/ אנרגטית יוצאת משיווי משקל, מופרים התפקודים של המנגנונים המורכבים השומרים על הויסות והיציבות של הסביבה הפנימית של האורגניזם, דבר שעלול להסתיים בכשל מערכות ובמוות.

חסך בשינה יגרום אף לשינויים התנהגותיים, לחוסר ריכוז, לקוצר רוח, לחשיבה לא ממוקדת, לחוסר מקוריות ויצירתיות, לאפאטיה ולפסימיות.

הפרעות נשימה בשינה הן הסיבה העיקרית לחוסר שינה.
אדם הסובל מתסמונת דום נשימה בשינה מפסיק לנשום מספר רב של פעמים במשך הלילה וחייו נמצאים לכאורה בסכנה מתמדת. אולם מנגנוני הבקרה של המוח גורמים לו למזלו להקיץ בסיומה של כל הפסקת נשימה. בעקבות ההתעוררויות הקצרות שבהן מתחדשת הנשימה, אין כניסה למצב של שינה עמוקה מה שמותיר את האדם הזה עייף, זועף, חסר ריכוז ונטול אנרגיה.
תרופות לעידוד השינה אסורות במצבו מכיוון שהן מדכאות את פעילות מרכז הנשימה במוח ולכן אף יחמירו את הפסקות הנשימה בשינה.

לעיתים קרובות, מי שסובל מדום נשימה סובל גם מנחרות טורדניות בין עצירת נשימה אחת לשנייה ונושם מהפה במקום מהאף מה שמפחית עוד יותר את סיכוייו לנוח ולאגור כוחות בשנת הלילה.

במחקרים נמצא כי תפקידה של שנת החלום בתוך שנת הלילה היא לארגן את מאגרי הזיכרון המוחיים, לעשות בהם סדר, ” למחוק מן הרשת” פרטי אינפורמציה שאינם חיוניים ורק מעמיסים את הרשת ויוצרים “פקקים” במאגרי הזיכרון.

החלום מנפה את מאגרי המידע הללו ובמצב של דום נשימה בשינה שאינו מאפשר את שנת החלום במלואה יגרום לשיבושי חשיבה קשים ולשיבוש תהליכי הזיכרון, ריכוז ומיקוד.

” הנשמה שנעה בעולם החושים ושומרת על החושים בהרמוניה, מוצאת לה מנוחה בשקט”… (חכם הודי)
השינה שהייתה משולה מאז ומתמיד למעין הפרדות זמניות של הנשמה מן הגוף לצורך צבירת אנרגיה, כמו ניתוק הגוף מתחושות או ניתוק המוח מן הגוף- מביאה אותנו בסיומו של לילה לתחושות של רעננות, מתח נמוך, אנרגיה גבוהה, ראש צלול, חשיבה בהירה וראיה חדה ואופטימית של העולם סביבנו.

חוקר שחקר את סוד בריאותם של השבטים האינדיאנים בערבות אמריקה במאה הקודמת מצא כי בניגוד לאדם הלבן האינדיאנים ישנים בפה סגור ונושמים אך ורק מהאף. האינדיאנים נהגו לסגור את פיות ילדיהם בשינה כדי להרגיל אותם לנשום רק מהאף וכך נוצר גזע בריא וחסון לאין שעור בהשוואה לבני הגזע הלבן שנשמו בפה פעור וגרו בערים דחוסות זוהמה.

שיבוש בזרימת האוויר דרך האף שהוא האיבר הראוי לנשימה גורם לאי יציבות נשימתית בשינה. במקום שקצב הנשימה יהיה סדיר ואחיד, קצב הנשימה ועומקה משתנים בפתאומיות ואז חלות הפסקות בנשימה. שינויים אלו מלווים בחדירת גלי מוח המציינים ערנות (גלי אלפא וביתא במקום גלי תיטא ודלתא) אל בין גלי המוח האופייניים לשינה.

דני בחר בחיים

מיטב המומחים מהעולם צפו בדני כשהוא ישן במעבדת השינה של הטכניון. בשנתו שם שכב על הגב, מחובר לחיישנים ומכשירי מדידה, משמיע נחרות שממש סדקו את קירות המעבדה. אולם, החלק היותר מפחיד בסצנת השינה שלו היו הפסקות הנשימה הקצרות. המומחים צפו במאמץ האדיר שדני משקיע במאבק שלו לחדש זרימת חמצן למוח במאמץ לצאת מן המצב של דום הנשימה הרגעי בניסיון נואש לחדש את זרימת האוויר. לעיתים ממש התרומם על מרפקיו מתוך שינה, כל שריר בגופו היה נמתח, בשעונים נמדדה עלייה קיצונית בלחץ הדם שלו והאצה משמעותית בקצב ליבו.
דני נחר נחירות מטרידות וקולניות כל משך הלילה והגיע לדום נשימה כ- 300 (!!!) פעמים בכל לילה מה שלדעת המומחים השפיע באופן קריטי על איכות חייו. הוא נטה לנמנם בשעות העבודה וכך נקלע פעמים בחייו לתאונות עבודה מסכנות חיים ואף לתאונות דרכים שממש איימו על חייו.
כמו כן סבל מזמן תגובה איטי, מכאבי- ראש עזים, מהתקרחות, מיובש בפה ומחוסר סיפוק בחייו.
רק כשהצורך הכפייתי שלו בשינה במשך היום גבר כתוצאה מאותן יקיצות שקטעו את מהלך השינה שלו, פנה למעבדת השינה בטכניון “שארחה” אותו הרבה לילות לצורך צפייה בשינה ה”מופרעת” שלו.
הנחירות הקולניות שליוו את פריצת החסימה בדרכי הנשימה אחרי כל דום- נשימה כזה נשמעו כמו נחירה קטועה או כמו “דממת מוות” בין רצף נחירות אחד למשנהו.
“דממת מוות” זו היית פסק הזמן של דום הנשימה.
תסמונת דום נשימה בשינה כפי שנצפתה אצל דני היא לדעת החוקרים מחלה קטלנית ממש כמו התקפי לב קטנטנים. מחלה מקצרת חיים.

יוגה תרפיה - אפניאה
על פי מחקרי מעבדת השינה שלוש צורות עיקריות לתסמונת:
1. התסמונת המרכזית- בה קיים שיבוש בתפקיד מרכז הנשימה במוח. במצב זה הפסקות הנשימה בשינה, אינן רק הפסקות בזרימת האוויר אלא גם הפסקות בדחף הנשימתי . מרכז הנשימה במוח חדל לפעול למשך 10– 40 שניות, ולכן כמובן חדלה זרימת האוויר.

2. תסמונת חסימתית- בה אין הפסקה בדחף הנשימתי אלא רק בזרימת האוויר בשל חסימה הנוצרת באזור הלוע.

3. תסמונת מעורבת- בה מתחילות הפסקות הנשימה כהפסקות מרכזיות בדחף הנשימתי מן המוח, אך מסתיימות באירוע חסימתי. כלומר, מספר שניות לאחר תחילת אירוע דום להנשימה חוזר הדחף הנשימתי, אך לא מיד מתחדשת זרימת האוויר בשל חסימה בנתיבי האוויר בלוע.

אצל דני אובחנה תסמונת חסימתית בשל חסימה מכאנית של קנה הנשימה עם נחיתה של הלסת התחתונה שלו בעת שינה עמוקה המאופיינת בלאו הכי אצל כולנו בנשימה רדודה יותר.
כשהופיעה אצלו התסמונת החסימתית, פסקה זרימת האוויר, רמת החמצן בדם ירדה, רמת דו- תחמוצת הפחמן עלתה, השינוי שנקלט ע”י קולטנים מיוחדים הרגישים לרמת הגזים בדם, עבר למרכז הבקרה במוח ואז… התחדשה הנשימה.
התופעה באה אצלו לידי ביטוי במאמץ רב של שרירי הנשימה במטרה לפרוץ את החסימה ולכן גם בנחירות קולניות במיוחד. לא מפליא שבבקרים חש דני תשישות גופנית, כושר ריכוז חשיבה וזיכרון ירודים וצורך לישון בשעות היום.
חוסר החמצן הביא איתו גם שינויים התנהגותיים כמו מתח וקוצר רוח, חוסר ביטחון, ירידה אינטלקטואלית והחלשות של הקואורדינציה הויזואלית שלו.
דני הפסיק לקרוא ספרים, נירדם בהרצאות, ויתר על השתלמויות מקצועיות וחי כאילו בכוח האינרציה בלבד. שיער ראשו החל להקריח וגוון עורו הפך אפור וחיוור למרות גילו, 47 בלבד.
במעבדת השינה של הטכניון ניסו להתאים לו מכשירי הנשמה שונים ותכננו עבורו התערבויות כירורגיות אלימות.
באותה תקופה דני התגרש והצטרף לאחת הקבוצות ליוגה שהדרכתי.
כששמעתי את הנשימות שלו תוך כדי התנוחות גיליתי נשימה לא הרמונית, מאומצת וקולנית וכשהנחיתי הרפיה הגיעו גם הנחירות הקולניות… אמא’לה איזה פחד!
ביקשתי ממנו שישאר אחרי השיעור הקבוצתי ובחנתי מקרוב את נשימתו הטבעית.
לא הופתעתי לגלות אצלו (כמו אצל יניב עליו כתבתי במאמר אחר), נשימה הפוכה. כלומר כיווץ הסרעפת, החזה והבטן בעת שאיפה תוך השקעת מאמץ רב ואנרגיה מבוזבזת (“פול גז בניוטרל”) ובמקביל התרחבות, מאומצת לא פחות, בעת הנשיפה.
מכיוון שעסק גם בריצה ובשחייה, הרגיש לכאורה חזק ובריא אבל המאמץ שהשקיע בנשימות ומיעוט החמצן שקבל כתוצאה מכך, כמו גם מיעוט האנרגיה, גרמו לו לתשישות כרונית. כל ערב הגיע למיטה במצב של אפיסת כוחות והדרך אל הנחירות ודום הנשימה הייתה ברורה. יוגה תרפיה - עצירת נשימה בשינה
שמתי לב שמבנה פניו של דני, כמו גם מבנה פניה של אימו אותה הכרתי מאופיין בסנטר קטן ושקוע ולסת תחתונה קצרה במיוחד (גורם תורשתי מובהק, ואכן, גם הבת שלו נוחרת).כשמצרפים את כל הנתונים הללו לרפלקס הנשימה ההפוך ולתנוחת שינה על הגב, התוצאה המתקבלת היא נחירות רמות ודום נשימה.
נוסיף לכך מתח נפשי רב בו היה דני שרוי במשך שנים רבות בשל בעיות בזוגיות שלו וחוסר רצון לחיות חיים חסרי אהבה כפי שכפו עליו הנסיבות, כל אלה חיזקו את הדחף התת-מודע שלו לעצור נשימה, לדומם את המוח, לא להתמודד עם החיים והרגשות, להפוך את המיטה לשדה קרב, למקום של חשבון נפש.
במקרה של דני חברו הגוף הפיסי והנפש הרגישה יחדיו ושיבשו עליו את לילותיו.
הנשימה והשינה הם שני תנאים ראשוניים והכרחיים לחיים איכותיים כך שבטיפול בדני התחברנו לפן הפסיכו-פיזיולוגי והחזרנו קודם כל את הנשימה, את החמצן, את הרצון לשרוד את החיים, ואז תופיע גם השינה הטובה.
ואכן תוך מספר שבועות דני למד לנשוף ולרכך את הבטן תוך כיווץ של הסרעפת כלפי החזה והשאיפה הרחיבה כבר אוטומטית את הבטן התחתונה ואז- העליונה, החזה, הכתפיים ועד המצח. במשך הזמן עלתה רמת האנרגיה בגופו ואפילו הצטברו עודפים של אנרגיה לעת הצורך (לטובת קשרים חדשים בחייו). תוך כדי הנשימות היוגיות המלאות התחבר דני אל כל תא ואיבר בגופו ולאט לאט למד לשים לב אל עצמו, ולטפח רצון חיים חדש, מבטן ועד ראש, מגובה הכליות והמעיים עד גובה הלב והרגש ועד המוח והמחשבות.
אחרי תרגולים חוזרים ונשנים בליווי קלטת אישית שהקלטתי עבורו ובה הרפיה, נשימות ואוטוסוגסטיה (ריכוז בכל איבר, נשימה אל אותו איבר והרפייתו תוך משלוח “שדר” מן המוח אל אותו האיבר), לאט לאט פחתה החרדה שלו מפני הלילות המתישים, ובהדרגה ירד מתח השרירים וקצב הדופק.
דני למד לנשום נכון ורק מהאף, למד לשלוט בטכניקה של ההרפיה אפילו בעת הערנות מספר פעמים ביום ואז היה לו קל יותר ליישם את השיטה לפני השינה. הוא הפך להיות יעיל יותר, פעיל יותר, אנרגטי ומלא סיפוק מחייו. במקביל, למד לשחות שחייה יוגית במקום השחייה הרגילה אליה היה רגיל עד כה. שחייה יוגית היא שחיית חזה תוך שאיפה עמוקה מן האף (הפה סגור כל משך השחייה), הכנסת הראש מתחת לפני המים למשך 4-7 תנועות וחוזר חלילה למשך 20 דקות.
דני גילה שהשחייה מעשירה את גופו כל בוקר בחמצן ואנרגיה למשך כל היום והוא מגיע ערני יותר ורגוע יותר אל שעות הערב. פעם בשבוע הוא מתרגל שעה וחצי יוגה במסגרת הקבוצה ולאט לאט פסקה לחלוטין תופעת דום הנשימה בלילה וכשהוא ישן על הצד הוא לא משמיע אפילו נחירה קלה. במקביל, הפחית דני מזון שומני וכבד מן התפריט שלו, הירבה באכילת דגים, דגנים מלאים, ירקות ופירות, שתה סוגים שונים של תה מרגיע נטול קופאין (פסיפלורה, קמומיל ולבונה), דאג שיהיו בסביבתו שמנים אתריים כמו לבנדר ותמציות פרחי באך שנועדו להרפיה ולרגיעה וכך עבר בשלום את תקופת הביניים בין חייו הקודמים המתוחים ועוצרי הנשימה (כמעט עד מוות), לבין חייו החדשים רווי החמצן, האנרגיה והאושר.
ומאז דני נושם וחי בשלום, אוהב את עצמו ואותנו.