יוגה עם קשישים בישוב הסוללים

כחלק מהעבודה שלי אני עושה כמה פעילויות בהתנדבות, ביניהן עבודה עם קשישים בישוב בו אני גרה כבר עשור פלוס – הסוללים.
הנה כמה תמונות שצילם שרגא פגי, אחד מתלמידי בחוג היוגה שלי.

(*) אתם מוזמנים ללחוץ על התמונות כדי לראות אותן בגודל מלא.

יוגה לקשישים בהתנדבות 1

יוגה לקשישים בהתנדבות 2

יוגה לקשישים בהתנדבות 3

יוגה לקשישים בהתנדבות 4

יוגה לקשישים בהתנדבות 5

הפרידה לאהבה – כנשיפה ללהבה

נר קטן היא מכבה, אש גדולה היא מלבה…
(שיעור סיכום ופרידה מקבוצת קשישות איתן עבדתי, חלקן הגדול ניצולות שואה)…

יוגה וזיקנה מעונגת
ציטוטים מפיהן של קשישות לגבי השפעת היוגה על איכות חייהן:

– ס. ממצפה עדי (בת 76) מספרת שהיוגה פתחה לה את החזה שהיה נעול ועצוב, והמחלה הכרונית ממנה סבלה פשוט נעצרה. היא למדה לנשום אל כל איבר ולהזרים חמצן ואנרגיה למקומות כאובים. היוגה הכניסה בה שמחת חיים וזקיפות קומה. היא מתרגלת בבית מספר תנוחות מידי יום וגם הליכה מודעת לאחור כמו שלמדנו והביטחון העצמי שלה השתפר פלאים.

– א. מגניגר (בת 78) זוכרת איך הגיעה אל שיעורי היוגה לפני שנתיים: “לא יכולתי לזוז, לא יכולתי להתנועע, הייתי כמו אבן! כך גם הרגשתי. היום אפילו לא כואבות לי הברכיים בעמידת שש והבנים שלי מתמוגגים מהחיוכים שלי אחרי הדיכאון בו הייתי שרויה”.

– ט. מכפר החורש (בת 81) מספרת שהיוגה שיכללה אצלה את הקשר אל הגוף. השיעולים הכרוניים נעלמו ובעיות הנשימה נפתרו. היא מרגישה עכשיו שליטה בגוף ומודעות עצמית גבוהה ורוגע.

– ל. מעפולה (בת 76) מספרת שהיוגה מסייעת לה להתמודד עם הכאבים הכרוניים שלה והיא עדיין מופתעת מהיכולת של הגוף שלה לבצע תנוחות שאפילו כשהייתה צעירה יותר לא הצליחה לבצען. תשומת הלב והאהבה שקיבלה בזמן השיעורים הועילו לה אפילו יותר.

– ו. מבית לחם הגלילית (בת 74) מספרת שתמיד נשמה מהפה ומאז ומעולם הייתה לה תדמית של אישה חמומת מח ועצבנית. מאז שהשתלבה ביוגה למדה “לסגור את הפה” תרתי משמע. גם למדה לנשום מהאף וגם למדה אורך רוח וסובלנות כמו הנשיפות הארוכות שסיגלה לעצמה. “התרגילים להגמשת עמוד השדרה והרגליים עשו אותי רכה יותר והעורף הארוך מזכיר לי שלא להרים את האף יותר מידי”.

יוגה בגיל השלישי

– פ. מתל עדשים (בת 82) שחוותה לאחרונה החלפת שני מפרקי ברכיים טוענת שהיוגה עזרה לה בשיקום ובהחלמה והביאה לה שקט נפשי בתקופה רווית מתח.

– ד. מאלוני אבא (בת 80) טוענת שההרפיות עם הדמיון המודרך בסוף כל שיעור הן החוויות הכי קסומות שהזדמנו לה בשנים האחרונות.

– ה. מתמרת (בת 78) מספרת שהיוגה סיפקה לה תחושה של עידוד ונחמה ובעיקר הפתעה שגם בגילה המופלג היא מסוגלת לבצע תנועות שלא חלמה שתוכל. בלחש ובעיניים דומעות היא מוסיפה שתשומת הלב, המגע והאהבה ללא תנאים להם זכתה בשיעורים היו בשבילה חוויה נדירה שלא נתקלה בה אף פעם בחיים…וזה נורא נעים לה.

– ח. מנהלל (בת 79) טוענת שעד גיל שבעים לא ידעה לנשום. תמיד היו לה התכווצויות שרירים וכאבי רגליים ובתחילת ההכרות שלה עם היוגה נורא הצחיקה אותה ההנחיה-לנשום לכיוון ההתכווצות. היא זלזלה באמירות האלו אבל היום היא מציינת זאת כ”עובדה”, היא נושמת לכיוון הכאב ומפוגגת אותו. בכלל, היום היא יותר גמישה והרבה יותר טוב לה בחיים.

יוגה וגמישות בזיקנה
– ע. מאלון הגליל (בת 80) משתפת אותנו בסיוע הרב שקיבלה דרך היוגה למצבה הנפשי. “אם לא הייתי מצטרפת ליוגה הייתי היום מנוונת לגמרי גם נפשית וגם גופנית”. לדבריה, במשך שנים ליוותה אותה תחושה ש”חסר לה אוויר”, שמשהו חסום בחזה והאוויר לא נכנס. היום היא נושמת באופן מעולה והגמישות שלה היא גם פיסית וגם נפשית.

– א. מנצרת (בת 82) באה למרכז רק בשביל היוגה. היא מרגישה שזוהי בשבילה תחזוקה מונעת. היחס האישי שהיא מקבלת מעודד אותה מאוד וכך היא אפילו מצליחה להתגבר על כאבים ולהמשיך וליצור את יצירות האמנות שלה ואפילו להציג החודש תערוכה מעבודותיה בירושלים. יש לה תוכניות לעתיד למרות הזיקנה ואולי בזכותה.

– ע. מרמת דוד (בת 84) טוענת שהתגלית החשובה בשבילה היא הדמיון המודרך. בהיותה משוררת ואשת אשכולות, ההנחיות של הדימיון המודרך נשאו אותה אל מחוזות קסומים, אל עונג ושלווה שליוו אותה גם ביום-יום. כשהיא חשה כאב היא מפנה אליו אנרגיה חיובית ומשקמת. מרשימה אותה מאוד המקצועיות בהנחיית השיעורים אבל התחושה החזקה שלה היא שהאנושיות וההרגשה שהיא אהובה ניצחו כל כאב.
“הרגשנו שאת ממש אוהבת אותנו”.