שושנה והאושר האינטימי שלה

שושנה היא אישה נפלאה בת 78 ממגדל העמק, אם ל-9, סבתאיוגה וזיקנה ל-28 נכדים וסבתא רבא ל-7 נינים.

רגלה השמאלית משותקת , לדבריה מילדות וכך תפקדה כל החיים בהשפעת כוחות גוף ונפש וכוח רצון עז.

כשהגיעה בגילה המתקדם לחוג יוגה בסב-יום במזרע, התלוננה על חוסר יכולת לישון בלילות, על יובש בפה, על הרגשת כבדות ועייפות, לחץ דם גבוה ושיעול כתוצאה מקוצר נשימה.

אחרי שלימדתי אותה לנשום נשימות נחיריים מתחלפות, החלה לתרגל את הנשימה הזו מידי יום בבית. כאמור, שושנה היא אישה חזקה מאוד נפשית, בעלת משמעת עצמית וכושר התמדה. לאט-לאט התחילה מספרת בפגישה השבועית שלנו על שהחלה ליהנות משנת לילה שקטה יותר. מכיוון שהתרגלה לנשום מהאף, פחת היובש בפה, מכיוון שהנשימה המעגלית הביאה שקט למערכת העצבים שלה ושלווה למוח, החלה לישון בלי דאגות ובלי חרדות.

כשלמדה לנשום נשימת יוגה מלאה עם שהיות ארוכות אחרי הנשיפה, החל לחץ הדם שלה להתאזן ושושנה הייתה מופתעת לגלות שקוצר הנשימה והשיעול העצבני גם הם פחתו. בסיומו של אחד התרגולים שלנו הגיעה אליי בחצי ריצה (בגלל הרגל המשותקת) וחיבקה אותי כמעט עד שנחנקתי:
“קודם כל, מהיום את הבת שלי” הכריזה בחגיגיות. “בואי תחתמי פה על הפתק שאת הבת שלי”. חתמתי, לא הייתה לי ברירה. את חתימתה הוסיפה בעזרת אגודל יד ימין שלה (שושנה לא יודעת קרוא וכתוב) ואז הואילה לספר לי שהתרגול השבועי של יוגה וגמישות לזקניםההרפיה, בליווי הנשימות הארוכות, מחזיר אותה לתחושות הנועם הנדירות להן זכתה בצעירותה במרוקו, אך ורק כשישבה בכורסא להיניק את אחד מתשעת ילדיה. שהרי בין הנקה להנקה היא ביצעה עשרות פעולות בעת ובעונה אחת, לטובת הבית, לטובת ילדיה ולטובת בעלה. אף פעם לא עשתה דבר לטובת עצמה. לכן, רק אותה מנוחה קצרה “שנכפתה” עליה בזמן הנקת ילדה, זיכתה אותה בתחושת שקט.

אל תחושת העונג המופלאה וה”גנובה” הזו החזירה אותה ההרפיה המלווה בנשימות עמוקות בגיל 78.

בעיניים לחות הקשבתי לסיפורה האישי וחתמתי שוב על הפתק שהגישה לי. היום כעבור חצי שנה, שושנה פחות חוששת מהזיקנה…

אולגה חוזרת לילדות

אולגה בת ה-80 היא קיבוצניקית בעמק יזרעאל שהצטרפה לקבוצת היוגה שלי “בסב-יום” במזרע. היא הגיעה עם קוצר נשימה, מתח בשכמות, חסימה רגשית בולטת, יובש כרוני בעיניים ואי-שביעות רצון כללית מחייה, מלווה בחרדה מפני ההזדקנות. אחרי חודשים של תרגול נשימות, אולגה החלה לחייך. לחייה יוגה בגיל השלישיקיבלו צבע “חי” (CO2 התפנה מתאי העור שלה, זרימת הדם שלה גברה וחומרי הזנה הגיעו אל העור כמו אל כל רקמה בגוף). היא דיווחה שהלילות שלה שקטים יותר והיא מצליחה לישון ברצף כמה וכמה שעות. טיפות העיניים, בהן השתמשה תדיר כדי להילחם ביובש הנוראי ממנו סבלה, הושלכו לפח, תרגילי העיניים בליווי נשימות החזירו את הלחות והחיות לעיניה – תרתי משמע.
(העיניים הן ראי הנשמה. קשישים לא אוהבים לראות פרטי-פרטים…)

אולגה דיווחה גם שהחיים בחברת בן-זוגה, אתו עברה לגור אחרי שהתאלמנה, החלו להראות אופטימיים וחיוביים יותר. במשך הזמן, כשלמדה לצפות בשקט בנשימתה, להתרחק מדאגות היום-יום ולהגיע להרפיה עמוקה באמצעות נשימות ארוכות (בעיקר נשיפות ארוכות). בליווי דמיון מודרך שלי, סיפרה בהתרגשות רבה על חזיונות נעימים אליהם התחברה.

באחד מתרגולי הנשימה וההרפיה, היא חזרה בדמיונה אל שנות ילדותה, אל חוויה שגרמה לה אושר עילאי ובעיקר ביטחון ללא סייג. וכך סיפרה: “בילדותי בארגנטינה, נהגנו לצאת כל יום ראשון לבריכת השחייה שבבואנוס איירס.
סביב הבריכות היו כרי דשא רחבים ואנו נהגנו להתרחץ בבריכה ולערוך פיקניק על הדשא. פתאום, תוך כדי הנשימות העמוקות וההרפיה, הרחתי את ריח לביבות התרד שאימא שלי נהגה להכין לפיקניקים הללו. ראיתי את אימא שלי מרימה את שולי שמלתה וטובלת רגליה בבריכה וחזרתי לתחושה המופלאה של ילדה מוגנת ומאושרת ששום-דבר בעולם לא מאיים עליה ולא מטריד את נפשה. זה היה לי כל-כך טוב!!!”.

כל שבוע בתום שעה של תרגול, כשנכנסנו להרפיה, תוך כדי נשימות ארוכות, סיפרה לי על תחושות העונג שממלאות אותה כל פעם מחדש.
יוגה בגיל מבוגר
אין ספק שבעזרת היוגה הנשימה חזרה אולגה לחוות תחושות אושר ונועם, למרות הזיקנה ואולי בזכותה.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

חלפו 6 שנים מאז כתיבת השורות הנ”ל, בינתיים אולגה חוותה לפני שנתיים אירוע מוחי בגינו איבדה את שיווי המשקל שלה והפסיקה להגיע לשיעורי היוגה.
מידי פעם שלחנו דרישת שלום זו לזו אבל היה קשה לשוחח איתה ממש כי יכולת הדיבור שלה נפגמה.
השבוע, נגשה אליי חברה קרובה שלה ומסרה לי שאולגה נפטרה. אחזתי את שתי ידיי על ליבי והבעתי צער עמוק. הרגשתי כאילו אבדה לי בת משפחה. החברה סיפרה שאולגה הייתה מחוסרת הכרה מספר ימים לפני מותה אבל בימים האחרונים של השפיות לפני שההכרה נדדה, דיברה פתאום ללא הרף על מינה ועל היוגה שעשו לה את הזקנה למעונגת וזה הזיכרון שמלווה אותה בימיה האחרונים…