הנשימה

עמידת נר - לחיזוק בלוטת התריסהנשימה היא הבסיס לחיים. הלב לא היה מתחיל לפעום לולא החלה הנשימה את התהליך. הנשימה היא גם הבסיס לחשיבה שלנו מכיוון שהיא המספקת את האנרגיה שמפעילה את המוח ואת התנועות הבסיסיות ביותר שלנו שמהן נשאבת האנרגיה לתחושות הבריאות של הגוף, ובנוסף הנשימה מספקת למוח ולנפש את המכשיר היעיל – ההרפיה הפעילה.

מי שנושם בקושי, חי בקושי
(כמו אותה ליידי בימי הביניים עם המחוך ההדוק, כמה קל היה לה להתעלף).

כשאנחנו בריאים, מאושרים ורגועים, הנשימה שלנו מלאה וטבעית. כל צורות החולי, כל צורות הדיס-הרמוניה הגופניות והנפשיות, מבטאות עצמן מייד בנשימה. הקשיים הפיזיים והרגשיים שלנו גורמים לקשיי נשימה וקשיי הנשימה מעצימים את הקשיים הפיזיים והרגשיים כך שמעגל החולי הולך ומתעצם.

איבר או רקמה בגוף שמקבלים אספקה מועטת של חמצן, מועדים בסופו של דבר להיות “מורעלים” ולתפקד גרוע.
העובדה המופלאה לגבי הנשימה היא שבכל גיל יכולה להיות לנו שליטה עצומה עליה ובאמצעותה על גופנו.

מערכת הנשימה היא אוטומטית או אוטונומית. איננו צריכים לזכור לנשום. יחסי הגוף-מוח שלנו גורמים לנשימה לתפקד כל עוד אנו חיים. באופן רגיל אנו נושמים בין 14 ל- 16 פעמים בדקה, אולם כל אדם שבריאותו ממוצעת יכול בהחלטה הכרתית לרדת ל- 4 נשימות בדקה או לעלות ל- 24. הריאות מסוגלות לשאוף כ- 4000 מ”ל של אויר אבל בדרך כלל אנחנו שואפים רק 500 מ”ל. נלמד להעריך את ההבדל רק כשנתנסה בתחושות שמביאה לנו נשימה מלאה.
ד”ר אנדריו ווייל מחבר הספרים “ריפוי ספונטני” ו- “שמונה שבועות לבריאות שלמה” נשאל ע”י מראיין: “אילו יכולת להמליץ לאנשים לאמץ כלי אחד בלבד על מנת להגביר את שליטתם בריפוי הספונטני של גופם, מה היית ממליץ להם?” ותשובתו שניתנה ללא היסוס הייתה: “עיבדו עם הנשימה שלכם. היא תמיד זמינה ותמיד מועילה”.

הנשימה היא הקשר בין הגוף להכרה ובין המודע לתת מודע. הנשימה היא המפתח העיקרי לשליטה ברגשות ולתפקוד מערכת העצבים הרצונית. הנשימה מייצגת את תנועת הרוח בחומר. הכוונת תשומת הלב אל הנשימה מעבירה אותנו באופן טבעי למצב של רגיעה ומביאה אותנו למגע מודע עם המהות ה”לא פיזית” שלנו. אפילו התמקדות פשוטה בנשימה מבלי לתת את הדעת אם וכיצד היא משתנה, פשוט צפייה פסיבית במעגל הנשימה בעזרת ההכרה – זוהי הצורה הבסיסית ביותר של מדיטציה, התרגעות ודרך להכניס הרמוניה בגוף, בהכרה וברוח.

תרגילי הנשימה חיוניים לריפוי הגוף להשגת אותה הרמוניה בין המערכות.
החל מצפייה בנשימה כפי שהזכרתי, מעין מדיטציה עדינה התורמת להתפתחות אישית ולבריאות אופטימלית, וכלה בתרגילי נשימה כמו נשימת מפוח ( נשימה יוגית המשחררת נשיפות אקטיביות ויוצרת שאיפות ספונטניות, מנקזת את כל הפסולת מהנאדיות של הריאות וממריצה מאוד את כל מערכות הגוף תוך אספקה אדירה של חמצן ואנרגיה) ונשימת נחיריים מעגלית מתחלפת (נשימה יוגית בה הנחיריים שואפים ונושפים כל אחד בתורו ובאמצעותה משיגים הרמוניה ואיזון בין שני צדי המוח, שקט אופטימי בהכרה, איזון לחץ דם וריפו מתחים).
ההשפעה הישירה של הנשימה על הפיזיולוגיה, במיוחד על מערכת העצבים, מלווה בקשר שהיא יוצרת בין הגוף, ההכרה והרוח (בין המוח, הלב והבטן ובין המחשבה, הרגש והגוף).

פוטנציאל שיפור התחושות בהשקעה זעומה של זמן ואנרגיה הוא בלתי רגיל!

תרגילי הנשימה מעוררים שלווה, פתיחות, אופטימיות, עוצמה ואנרגיה חיובית שהן המקור הראשון לרווחה הגופנית. המודעות לנשימה היא גם שיטה רבת עוצמה להשתחררות מכל רגש קשה האוחז בנו באחיזה חונקת בדרך להרגשת נינוחות (נסו להיזכר בנשימה שלכם כשאתם זועמים, כועסים או כאובים ולעומת זאת כשאתם עליזים, אופטימיים ומאושרים).יוגה בסב-יום עמק יזרעאל
הדממה של הנשימה המודעת בתוך רעש החיים המודרניים מביאה עלינו שלווה ברוכה. גם אם בתחילה הריכוז שלנו בנשימה רק מוכיח לנו עד כמה תודעתנו דינמית וחסרת מנוחה, ע”י החזרת התודעה שוב ושוב אל הנשימה, היא תיעשה בהדרגה יציבה יותר, בלי בלגן, בלי דחפים, בלי רעשים מיותרים. ככל שהנשיפות נעשות ארוכות יותר ויותר, משתלטת תחושת רוגע ומיקוד עד לאותה הרגשת שלווה או איזון התודעה כאמצעי להרמוניה בדרך אל התובנות העמוקות ביותר. באיחוד שבין התודעה לנשימה אין מקום להיאחז ב”אני”, התחושה היא מעבר לכך, תחושה של איחוד עם איזשהו אור גדול.

נשימה היא הפעילות החיונית ביותר לכל בעל חיים. אספקה בלתי מספקת של חמצן מחלישה את הגוף ומאיטה תהליכים כולל פעילות המוח. לצערנו, הגוף יכול להסתגל לכמות פחותה של חמצן מזו שהוא זקוק לה באמת כדי לפעול במיטבו. אלא שאז, החיוניות שלו יורדת. נשימה בלתי מספקת משפיעה בסופו של דבר על כל תא בגוף.
זרם הדם הוא הנושא את החמצן אל התאים. כאשר ריכוז החמצן בדם יורד, הורידים נושאים את הדם הדל בחמצן אל הלב, הלב דוחף אותו אל הריאות, שם שב הדם ומתעשר בחמצן, חוזר אל הלב, וממנו מוזרם אל העורקים ובסופו של דבר אל התאים גם באזורים המרוחקים והקיצוניים ביותר בגוף.

תבנית של נשימה עמוקה ואיטית תשפר גם את זרימת הדם וכך יזין הדם את תאי הגוף ויספק להם חמצן באופן יעיל יותר. אם הנשימה שטחית לאורך זמן, זרימת הדם בגוף כולו מתמעטת. במיוחד מוגבלת זרימת הדם אל האזורים הקיצוניים של הגוף, מה שגורם לתופעות כמו ידיים ורגליים קרות, עייפות, איבוד הצלילות והריכוז, תופעות שעלולות להתרחש כאשר לא מגיע מספיק דם אל המוח.

הדם נושא אל התאים גם את התזונה הדרושה להם ונושא מן התאים את כל החומרים הרעילים הנוצרים בהם במהלך חילוף החומרים שלהם. כשזרימת הדם נחלשת, אזורים שלמים “מורעבים ומורעלים”. נשימה טובה ועמוקה, מסוגלת להריץ דם מועשר בחמצן דרך כל הגוף כדי להזין את התאים ולנקותם.

קיימות סיבות רבות לנשימה לא מספקת. ראשית, רצוי לנשום מן האף בו מצויות שעריות המסננות ומלחלחות את האוויר והופכות אותו ראוי להתקבל בריאות. נשימה מן האף היא גם ארוכה יותר בגלל המעברים הצרים ואז הגוף גם נרגע והחמצן מספיק להסתפח היטב בין נשיפה לנשיפה. מעבר לכך, כפי שהיוגה טוענת, רק בנשימה מן האף אנו קולטים “פראנה” (אנרגיית החיים של הטבע, אנרגיה הקיימת סביבנו בעיקר באזורים מיוערים וליד הים). כמו שרק מן האף נוכל להריח פרח ריחני כך רק מן האף נגיע למירב ה”פראנה” שתיקלט באברי חוש הריח ותעבור אל מערכת העצבים המרכזית ואל המוח. יוצא מכך שהסיבה הראשונה לנשימה לקויה היא שימוש בפה, במקום באף.
כפיפה לאחור
סיבה נוספת לנשימה שטחית היא הזיהום הסביבתי שהפך לבעיה מרכזית באזורי תעשייה ובאזורים עירוניים. באופן אינסטינקטיבי הגוף מסרב לשאוף לקרבו כמויות של אויר טעון פחמן דו חמצני, כימיקלים תעשייתיים, עשן סיגריות, או רעלים אחרים ואז אינסטינקטיבית הופכת הנשימה לשטחית.
סיבה פחות שכיחה היא היפוך ברפלקס של התכווצות והתרחבות הסרעפת בנשיפה ובשאיפה, ניתקל במקרה כזה במהלך העבודה. לשמחתנו, ניתן “לחנך מחדש” את הרפלקס.

מירב האשמה בנשימה לא מספקת מוטל על הSTRESS , מצב של מתח מצטבר הבא לידי ביטוי מיידי בנשימה. כולנו מכירים את תחושת הקלילות המלווה את השמחה, ולעומתה את הרגשת האדרנלין של הזעם, את הפה היבש ותחושת הרעד שמלווים
פחד, את התחושות המעיקות של לחץ כתוצאה מהתמודדות עם העולם שנעשה תובעני יותר ויותר. עקב כל אלה אנו נוטים להגביל את עצמנו לנשימה שטחית, בלתי קצובה ובלתי מספקת.

כאשר נשתמש בנשימה כמכשיר ריפוי נגלה את השפעתה המרגיעה, ממריצה, מבהירה וכל זאת מיידית ובשילוב הגוף והנפש כאחד. נשימה עמוקה וקצובה היא, חד וחלק, הכלי היעיל ביותר שניתן להשתמש בו בכל מצב מלחיץ.
לעיתים קשה לנו לשלוט בלחץ. מערכת העצבים הסימפתטית הפועלת כעין מערכת אזעקה והגנה של הגוף בעיתות סכנה וחירום, שולחת שדרים כימיים לכל חלקי הגוף ומאפשרת לו להימלט או להתמודד עם אתגר פיזי כלשהו –
(אפקט הצייד: FIGHT OR FLIGHT ) , אישוני העיניים מתרחבים כדי לקלוט יותר מידע, זרם הדם מוסט לעבר שרירים מסוימים, קצב הלב מוגבר, הנשימה מהירה ושטחית. הגוף יודע שנשימה עמוקה ואיטית תועיל לו אולם מערכת העצבים הסימפתטית המפרשת לחץ נפשי כסכנה נכנסת לפעולה כאילו ניסתה להרחיק אותנו מחיית טרף. כל צורה של לחץ מכניסה את הגוף למצב “היכון” שגורם לתחושת רגזנות ועצבנות (שהרי אין פה שום חיית טרף). לחץ מתמשך מחזק דפוסי נשימה לא בריאים. אנחת רווחה למשל, היא סימן לעצירת נשימה בעקבות לחץ ולצורך לשחרר נשיפה ארוכה כדי ליזום שאיפה.

לנשימה בלתי מספקת יש השפעות מרחיקות לכת. לעיתים היא אפילו תשפיע על מבנה הגוף. נשימה שטחית כרונית מונעת את התפשטות החזה והסרעפת, מכווצת שרירים וגורמת להצרת חלל החזה, לכיפוף הכתפיים קדימה, לעיוות היציבה של הצוואר והגב העליון.

נטילת אחריות על האופן בו אנו נושמים היא צעד ראשון בתהליך של ריפוי עצמי.

בעת מצוקה נפשית הנשימה יכולה לשמש כמשכך כאבים מצוין בזכות יכולתה להרגיע, לאזן ולמקד את המחשבה. אם ניצור תחושת רוגע, עם דופק קבוע ונשימה עמוקה ואיטית, יגיע יותר חמצן אל המוח ויסייע לו לתפקד בבהירות ובצלילות ובכך נועיל לנפש המוטרדת.
ניתן לשלב את הנשימה עם אישורים (מנטרות, הצהרות חיובית) בזמן שאיפה ולהחדיר לגוף ולנפש את ההרגשה בה אנו מעונינים ובנשיפה, לסלק תחושות מהן אנו רוצים להיפטר. ככל שנרבה לתרגל את האישור כך תגבר יכולתנו להגשים אותו. נשימה נכונה תסייע בהגברת יעילותה של כל פעילות גופנית בתנאי שהיא מתואמת עם התנועה (כמו תנוחות היוגה). תזמון אפקטיבי של נשימה ותנועה ממקד את תשומת הלב בגוף, מגביר מודעות ואז התנועה אינה מכנית גרידא, ומשחררת מחסומים בדרכם של האנרגיה והחמצן אל רקמות הגוף. נשימה יוגית מלאה משלבת נשימה עילית, נשימה בין- צלעית ונשימה סרעפתית, כלומר שאיפה המפעילה את מלוא הריאות ואז הסרעפת יורדת ומעסה את האיברים באזור הבטן ונשיפה כשהבטן מתכווצת, הסרעפת עולה ומעסה את הלב.

ככל שנרבה לנשוף אויר “משומש” תגדל כמות האוויר ה”טרי” שנוכל לשאוף. לכן מדגישים תרגילי הנשימה היוגיים בעיקר את הנשיפה ומאריכים בה.
בריאות מסתעפות הסימפונות ומסתיימות בקבוצות של נאדיות אויר. כשהנשימה רדודה הנאדיות הרחוקות אינן מופתנוחת מחרשהעלות והן מתנוונות, תכולת החמצן בריאות יורדת והסיכון ללקות בזיהום גובר.
במחלות אלרגיות הקשורות לעצבים כמו “קדחת השחת” או אסטמה, מתכווצים הצינורות הקטנים ונאדיות האוויר. הרפיה ותרגילי נשימה סרעפתיים יועילו ללא ספק. פתגם הודי עתיק אומר: “אין דומה אם מנקים בחדר כל פינה ופינה או רק את אמצע הרצפה”. נשימה רדודה דינה כניקוי אמצע הרצפה.

הכתבים העתיקים של היוגה מלמדים כי האדם ללא נשימה אינו אלא גולם חסר חיים. האלוהות נשפה באפו רוח חיים וכך החיתה אותו.
הוודנטה אומרת: “בלי נשימה אין חיים עלי אדמות”. הנשמה המעניקה טעם וחוש לחיים תלויה בנשימה. לפי הפילוסופיה ההודית נקבעו לאדם מספר מסוים של נשימות בכל גלגול. אדם הנושם בחיפזון ימות מוקדם יותר (יגמור מהר יותר את ה”מיכסה” שהוקצבה לו). לכן, בתורות המזרחיות מוצג האדם ככזה שאינו מתרגש בקלות, ככזה שחייו עלי אדמות הם רק שלב בהתפתחות הרוחנית שלו, הם המתנה שלו מן האלוהים.

תנאי חייו של האדם המודרני והתרחקותו מן הטבע, הרחיקו אותו מקצב הנשימה הטבעי הקדום. לאדם המודרני נטייה לנפש עצורה, לתאווה ולפחדים. כל אלה חונקים את גרונו והוא פשוט איננו מעז לשאוף שאיפה עמוקה.
אופן הנשימה של האדם המודרני מאפשר לו קיום חיים בלבד ללא אותה חסינות המבטיחה לו חיים ארוכים וחסרי מחלות.

חכמי הודו והמזרח הכירו כבר לפני אלפי שנים את התוצאות המפליגות שיש לנשימה על שמירת הבריאות ומניעת המחלות, לכן הפכו תרגילי גוף כמו היוגה, הקשורים לנשימה עמוקה ומיועדים להתבוננות פנימית, למעין טקסים דתיים על מנת שהתרגול יהפוך לחובה יומיומית להמוני העם. בכך יזכו לבריאות קורנת.

הפראנה

עפ”י היוגה, האוויר שאנו נושמים מכיל בנוסף לחמצן המחייה את תאי גופנו, גם אנרגיית חיים, כוח הטבע – פראנה.

זוהי אנרגיה חיונית וזמינה העוברת את גופנו בתנאי שאין בו חסימות. חכמי המזרח האמינו כי בטרם הבריאה שכנה הפראנה במוחלט, בברהמן, באלוהות, כרוח או כפוטנציאל של כל הכוחות, של כל הבריאה.

פראנה-יאמה - סדנה של פראטיק מאסטר יוגי הודי
בלי פראנה אין חיים. הפראנה היא נשמת כל כוח – כל אנרגיה.
האוויר הצח ספוג פראנה והאורגניזם שלנו יכול לקלוט אותה ע”י הפעולה הפשוטה של הנשימה מהאף. נוכל לאגור מלאי של פראנה במוחנו, במערכת העצבים שלנו ובמרכזי האנרגיה (צ’קרות) ולהשתמש בה בעת הצורך.

אותה “ויטליות” או מלאי הפראנה נאגרת בעיקר בצ’אקרה הנקראת “מקלעת השמש”, האזור שבין הטבור לבין החזה. מה שמכוון את הפראנה בגופנו היא המחשבה. אם ננשום בהכרה ובמודעות ומתוך ריכוז המחשבה, נוליך את הפראנה לתוך אותם מרכזי עצבים המשמשים מאגרים.

האימון ביוגה המכוון אותנו לשליטה בנשימה (פראנא-ימא) מגביר את כוח החיים שלנו ומאפשר לנו בריאות שופעת. כאשר אזור הסרעפת מכווץ, מוגבל וחסום רגשית התוצאה תהיה הגבלת רגשות, הגבלת פוטנציאל הנשימה והגבלת זרימת האנרגיה.
הסרעפת היא השער דרכו עוברים כל הרגשות הנוצרים בצ’קרות התחתונות בדרכם למעלה אל החלקים העליונים של הגופנפש. באמצעות תרגול נשימות נפתח את האזור החסום ואז תזרום בו אנרגיה שתוביל לבריאות ולהנאה.