פיברומיאלגיה – תסמונת הכאב הכרוני

קול רך ונשי קידם אותי בשיחת הטלפון הראשונה שלנו: “שלום, שמי גילה, אני פונה אליך לעזרה בעקבות המלצה”… וכו’
בפגישה שלנו פנים אל פנים התוודעתי לאישה כבת 50, גבוהה ועגולה, רכה מבפנים וגם מבחוץ… התלונות שהשמיעה באזני בשיחת הטלפון שלנו אודות יקיצות רבות בלילה, תחושת מתח וכאב כרוני במפרקים, נוקשות בשרירים ושינויים תדירים במצב הרוח, כל אלו לא ניכרו בפניה שקבלו אותי באור ובשמחה.

יוגה כטיפול בפיברומיאלגיה
גילה חוותה כמה אירועים קשיים בחייה. היא התאלמנה בגיל צעיר, גידלה לבדה את ילדיה ואז חלתה בסרטן השד. עתה, כשהיא סוף- סוף הכריזה על עצמה כמי שהבריאה לחלוטין מסרטן, תקפו אותה תופעות מדאיגות והיא מצויה בעיצומן של בדיקות קונבנציונאליות לאיבחונן. גילה מרגישה כמו קורבן…
בבדיקות נמצא כי מערכת החיסון שלה מתפקדת באופן מאוזן, לא נתגלו גם סימני דלקת בשרירים ונשלל גורם זיהומי בגוף.
ההפרעות שחוותה ברצף השינה מאפיינות כל כך הרבה נשים בגיל המעבר כמו גם השינויים במצב הרוח אך להפתעת הרופאים לא נמדדו רמות הורמונאליות מתאימות לכך בבדיקות הדם, מה גם שהמחזור שלה מופיע עדיין בצורה סדירה, כך שנשללה גם אבחנה שמקשרת אל מנופאוזה.
גילה הרגישה שיש איזשהו קשר בין הכאבים והתחושות לבין כריתת השד. בעקבות בדיקה גופנית שסרקה נקודות כאב שונות בגופה, ואחרי ימים של ייאוש וכאב, העלה הראומטולוג את ההשערה: “פיברומיאלגיה”, “תסמונת הכאב הכרוני”, “דאבת שרירים”. זוהי תסמונת קלינית של כאב מפושט המסתמך על תלונות סובייקטיביות של הסובלים ממנה. יוגה תרפיה - פיברומיאלגיה
אמות המידה לאבחנת המחלה הן נוקשות ומוגדרות בדיוק רב: רק אם קיים כאב ב11 מתוך 18 נקודות רגישות בגוף, כולל כאבים במותניים, בצוואר, בעמוד השדרה ובחזה, ולמשך חודשים רבים, רק אז תאובחן הפיברומיאלגיה.
והיא אכן אובחנה אצל גילה.
זוהי מחלת מפרקים ושרירים (פיברו= סיב, מיאלגיה= כאבי שרירים) שפוקדת בעיקר נשים. המחלה עלולה להופיע בכל גיל אך שכיחה בעיקר אצל נשים בנות 30-50.
התסמונת מאופיינת בכאב ונוקשות ברקמות הרכות כולל שרירים, גידים (שמחברים את השרירים לשלד) ורצועות (שמחברות את העצמות זו לזו).
הטיפוסים שלוקים במחלה הם בדרך כלל פרפקציוניסטים באפיים, שאפתניים ומסורים באופן מושלם לתפקידם במסגרת העבודה או במסגרת המשפחתית. הסימפטומים של המחלה מופיעים כאשר נסדקת השלמות הזו ונפרץ מנגנון ההגנה שלהם כך שאינם יכולים להכיל את הכאבים.
כשפיברומיאלגיה מופיעה אצל גברים היא בדרך כלל ממוקדת בפנים או בכתפיים ומקורה, כמו אצל נשים, בלחץ פיסי או נפשי, בשינה בלתי מספקת, בחשיפת יתר ללחות או קור או בסמוך להופעת אוסטיאוארתריטיס (דלקת פרקים). נשים אחרי אירוע טראומטי, כמו לדוגמא כריתת השד אצל גילה שהיא טראומה רגשית ופיסית כאחד, יחושו את התסמונת בעיקר בגב התחתון, בברכיים, בחזה, בקשת הצלעות, בכתפיים, בצוואר ובעת שינוי תנוחות.
גילה מספרת כי השינה שלה חסרת מנוחה ולעיתים היא נרדמת רק לפנות בוקר וקמה ליום חדש עם תחושות של דיכאון, תשישות, מערכת עיכול רגישה מאוד, הפרעות בריכוז ובזיכרון וסחרחורת. יוגה תרפיה - תסמונת הכאב הכרוני
כניעה לתסמיני המחלה ותסכול לנוכח חוסר האונים שמגלה הרפואה הקונבנציונאלית מולה, אלו תחושות שעלולות “להפיל” את הלוקים בתסמונת… גילה לא ויתרה! היא נרשמה ללימודי נטורופתיה ומיד שילבה בתפריט שלה תוספים אנטי דלקתיים כמו MSM שהוא משכך כאבים אנטי דלקתי, מגביר זרימת דם וחשוב לבניית רקמות חיבור, מגנזיום, סידן, מנגן, ואבץ שחשובים להפחתת כיווצי השרירים ומרגיעים סטרס, מסיעיים לתקינות השלד והשרירים וחיוניים לריפוי רקמות מגורות אומגה 3 שמחזק את הלב וכלי הדם או – גלוקוזמין שהוא חומר גלם לייצור רקמות חיבור וחומרים נוספים שהם אנטי אוקסידנטים המנטרלים רדיקלים חופשיים. היא הוסיפה לנ”ל צמחי מרפא אנטי דלקתיים שעובדים גם על מערכת החיסון ומערכת העצבים כמו: סימיסיפוגה קמומיל, וולריאנה ג’ינסנג ופסיפלורה וכך השפיעה גם על איכות השינה שלה וגם על החרדה ומצבי הרוח. במזון שאכלה נמנעה מסוכרים, חיטה, סולניים, בשר אדום, מלח, קפה, אספרטיים, מונוסודיום גולטמט ועוד…
היא החלה לצרוך מזון מלא ולא מעובד ומשומר, ירקות טריים ירקות עליים מזונות עשירים בסיבים תזונתיים (שיבולת שועל, אורז מלא, זרעי פשתן, כורכום, שמן זית ועוד. לאספקת אנרגיה לשרירים הירבתה לאכול חלבונים מקטניות, אגוזים, דגים, עוף והודו.
למזונה הוסיפה גם חיידקים פרוביוטיים לשמירה על סביבה חיידקית תומכת במעיים ונוגדת קנדידה.
לצד לימודי הנטורופתיה השתלמה בקורס פרחי באך ולמדה להכין לעצמה תמציות מותאמות לאישיות שלה, למצב האנרגטי שלה ולמחלה. פרחי הבאך עזרו לה להגנה הכללית על הגוף והנפש, למניעת תשישות ולהגברת האופטימיות.
לצד כל אלה הירבתה לקבל עיסויים שהקלו במידה מסויימת את הכאב וחיפשה פעילות גופנית להנעת המפרקים ולהפחתת הסטרס. גילה בחרה ביוגה מתוך אינטואיציה אישית שלה ולמורת רוחם של הרופאים שטיפלו בה.
אני סמכתי על היוגה שלא תטפח את הלוחמה העצמית של מערכת החיסון כנגד הגוף (פיברומיאלגיה מוגדרת כמחלה אוטו- אימונית בה מערכת החיסון קמה כנגד הגוף עצמו) , אלא תעורר ותעודד את כוח הריפוי העצמי של גילה ותזרים בנימי גופה ונפשה רעננות וכוח- חיים.
האמנתי שהיוגה תאזן את שראוי להיות מאוזן ותיצור מאגרים של אנרגיה לטובת רגעי כאב או משבר.
המפגשים הראשונים שלנו היו בשיעורים פרטיים בהם עבדנו על המפרקים בלבד. תרגלנו למעשה חלקיקי תנוחות יוגיות עם נשימה למפרקים.
ביצענו תנוחות מיוחדות לכתפיים, שאפנו אל כל כתף בנפרד כאילו יש ריאה קטנה בתוך מפרק הכתף, ובכל נשיפה פינינו פסולת ונוקשות שנתקעו במפרק הכתף.כך גם התייחסנו אל מפרקי הירך בהם “התגורר” לו כאב קבוע ומציק במיוחד.
בעת התרגול הוליכה אותי שולל הגמישות שלה ואכן במפגשים הראשונים שלנו עברנו טיפה את הגבול. כל כך בקלות היא ביצעה את “המחרשה” ואת “הדג”… עם הזמן “למדתי אותה” והקפדתי עליה שלא תהיה תלמידה חרוצה מידי. משהו שקשור גם לאופי שלה.
בכל שיעור השפענו בעזרת פיתולים יוגיים על עמוד השידרה שלה וכך “ליטפנו” את מערכת העצבים כולה ואת כלל האברים הפנימיים בגוף וכך מנענו מהם עומס יתר. העבודה שלנו עם היוגה הייתה כמו “החייאה” לאברים הפנימיים שלה, לשלד ולמפרקים.
הבאנו תועלת לגוף כולו, מנענו לחצים תיקנו נזקים, פינינו פסולת ואפשרנו תפקוד יעיל של כל המערכות וקשר הרמוני ביניהן.
בתום כל שיעור שהנחיתי הרפייה ומדיטציה ראינו הפוגה מיידית בתסמינים,לאט- לאט חשה גילה שמערכת העיכול שלה מתייצבת ושקטה יותר, השינה שלה משתפרת ותחושת העייפות הכרונית מתפוגגת. הגוף כאילו מתנקה.
שתינו הרגשנו שעוררנו גם את היכולת של הגוף לרפא את עצמו ולהכיל באופן רגוע ושלם את כל יתר השינויים שהביאה גילה לחייה מתוך רצונה הכן להבריא.
חלק מהשינויים היו העיסויים העדינים (“עוצמת הרכות”) שזימנה לעצמה פעם בשבוע בנוסף לשני שיעורי היוגה השבועיים שלנו. בפגישות שלנו המשכנו לנטרל את הכאבים ולשחרר מתוך הגוף בעזרת מתיחות והרפיות, פיתולים ונשימות את סימני המחלה וכך הבאנו תועלת גם לרקמות החיבור שנפגעו, גם למערכת העצבים הרגישה וגם לשלד. המערך האנרגטי של גילה, המערך הפיסי, הרגשי וגם החשיבתי יצאו נישכרים לאין ערוך.

יוגה תראפיה
סוגים שונים של נשימות יוגה משקמות הפכו להיות בנות בית אצלה.
נשימת הנחיריים המתחלפת אותה תרגלה בבית יום- יום איזנה אותה ריגשית וסייעה למערכת החיסונית שלה להתאפס על עצמה מחדש, נשימות המפוח עזרו לה בבקרים בהם לא הצליחה “להתניע” והנשימות היוגיות המלאות עם נשיפות לוחשות עזרו לה להירדם בלילות ולפנות מהגוף מחשבות מיותרות ופסולת רגשית.
החלטנו ביחד שאין יותר צורך בשיעורים הפרטיים ומעתה הצטרפה לקבוצה שמתרגלת יוגה פעמיים בשבוע.
…באותה עת התבשרה גילה על אסון נוסף שפקד את משפחתה המורחבת וכל המגדל אותו בנינו בתשומת לב ובהקפדה והתמדה, איים שוב לקרוס.
טראומות רגשיות הן מקפצה רצינית לפיברומיאלגיה.
כדי למנוע את הנפילה של גילה חבשתי את הכובע הנוסף שלי, כובע המאסטר לרייקי וחשפתי אותה לתורת הריפוי הקסומה של הרייקי. חנכתי אותה בטקסיות מרגשת לרייקי 1+2 כדי שתוכל להיות מטפלת לעצמה ולזולתה.
אין לי ספק שההזדמנות הזו עם כל הכאב שהיה כרוך בה העניקה לגילה מתנה נוספת בדרך שלה אל הריפוי העצמי ולצד כל זה גם אפשרה לה נתינה ללא סייג לזולתה.
בימים אלה גילה מאוזנת ושופעת עשייה חיובית.
היא יודעת שעליה להתמיד ולהשתמש בכל הכלים שלרשותה כדי לשמר את מצבה המשופר.
אם אכן תקפיד על אורח החיים הזה, היא תהיה בריאה וחזקה לתמיד ואני אהיה שם לצידה ככל שתחפוץ.

דום נשימה בשינה (אפניאה)

צורת חיים בריאה, דורשת איזון בין הצד האקטיבי והצד הפסיבי. בקצב המטורף של העלום המודרני, ההכרה שלנו מופגזת ללא הרף בגירויים ורבים מאיתנו מבלים חלק גדול מחייהם, אפילו בשנתם במצב של מתח גופני ומנטאלי.
עייפות יתר וניצול יתר של מערכות הגוף כולל מערכת העצבים, ימנעו שינה בעלת כוחות החלמה טבעיים.כשהגוף מיומן בפעילות כגון יוגה, כשהוא פועל בהרמוניה ומושגת שליטה הן על המערכת הגופנית הפיזית והן על המערכת האנרגטית הפנימית, אז אפשר לשחרר מתח בעזרת הרפיה תודעתית והשינה המרגיעה, המיטיבה, תבוא באופן טבעי.
השינה היא ברומטר רגיש למצבו הנפשי של האדם. ברומטר זה, מגיב במהירות רבה למצבי מתח וחרדה לפני כל מערכת גופנית אחרת.תנוחת הרפיה בטרם שינה ובצידה אוטוסוגסטיה בהנחיה של קלטת או מוזיקה ובליווי נשימות קצובות, יובילו לשקט, שלווה ושינה בריאה שהיא בעלת השפעה מכרעת הן על הגוף והן על הנפש.

יוגה תרפיה - דום נשימה בשינהללא שינה, המערכת הגופנית/ אנרגטית יוצאת משיווי משקל, מופרים התפקודים של המנגנונים המורכבים השומרים על הויסות והיציבות של הסביבה הפנימית של האורגניזם, דבר שעלול להסתיים בכשל מערכות ובמוות.

חסך בשינה יגרום אף לשינויים התנהגותיים, לחוסר ריכוז, לקוצר רוח, לחשיבה לא ממוקדת, לחוסר מקוריות ויצירתיות, לאפאטיה ולפסימיות.

הפרעות נשימה בשינה הן הסיבה העיקרית לחוסר שינה.
אדם הסובל מתסמונת דום נשימה בשינה מפסיק לנשום מספר רב של פעמים במשך הלילה וחייו נמצאים לכאורה בסכנה מתמדת. אולם מנגנוני הבקרה של המוח גורמים לו למזלו להקיץ בסיומה של כל הפסקת נשימה. בעקבות ההתעוררויות הקצרות שבהן מתחדשת הנשימה, אין כניסה למצב של שינה עמוקה מה שמותיר את האדם הזה עייף, זועף, חסר ריכוז ונטול אנרגיה.
תרופות לעידוד השינה אסורות במצבו מכיוון שהן מדכאות את פעילות מרכז הנשימה במוח ולכן אף יחמירו את הפסקות הנשימה בשינה.

לעיתים קרובות, מי שסובל מדום נשימה סובל גם מנחרות טורדניות בין עצירת נשימה אחת לשנייה ונושם מהפה במקום מהאף מה שמפחית עוד יותר את סיכוייו לנוח ולאגור כוחות בשנת הלילה.

במחקרים נמצא כי תפקידה של שנת החלום בתוך שנת הלילה היא לארגן את מאגרי הזיכרון המוחיים, לעשות בהם סדר, ” למחוק מן הרשת” פרטי אינפורמציה שאינם חיוניים ורק מעמיסים את הרשת ויוצרים “פקקים” במאגרי הזיכרון.

החלום מנפה את מאגרי המידע הללו ובמצב של דום נשימה בשינה שאינו מאפשר את שנת החלום במלואה יגרום לשיבושי חשיבה קשים ולשיבוש תהליכי הזיכרון, ריכוז ומיקוד.

” הנשמה שנעה בעולם החושים ושומרת על החושים בהרמוניה, מוצאת לה מנוחה בשקט”… (חכם הודי)
השינה שהייתה משולה מאז ומתמיד למעין הפרדות זמניות של הנשמה מן הגוף לצורך צבירת אנרגיה, כמו ניתוק הגוף מתחושות או ניתוק המוח מן הגוף- מביאה אותנו בסיומו של לילה לתחושות של רעננות, מתח נמוך, אנרגיה גבוהה, ראש צלול, חשיבה בהירה וראיה חדה ואופטימית של העולם סביבנו.

חוקר שחקר את סוד בריאותם של השבטים האינדיאנים בערבות אמריקה במאה הקודמת מצא כי בניגוד לאדם הלבן האינדיאנים ישנים בפה סגור ונושמים אך ורק מהאף. האינדיאנים נהגו לסגור את פיות ילדיהם בשינה כדי להרגיל אותם לנשום רק מהאף וכך נוצר גזע בריא וחסון לאין שעור בהשוואה לבני הגזע הלבן שנשמו בפה פעור וגרו בערים דחוסות זוהמה.

שיבוש בזרימת האוויר דרך האף שהוא האיבר הראוי לנשימה גורם לאי יציבות נשימתית בשינה. במקום שקצב הנשימה יהיה סדיר ואחיד, קצב הנשימה ועומקה משתנים בפתאומיות ואז חלות הפסקות בנשימה. שינויים אלו מלווים בחדירת גלי מוח המציינים ערנות (גלי אלפא וביתא במקום גלי תיטא ודלתא) אל בין גלי המוח האופייניים לשינה.

דני בחר בחיים

מיטב המומחים מהעולם צפו בדני כשהוא ישן במעבדת השינה של הטכניון. בשנתו שם שכב על הגב, מחובר לחיישנים ומכשירי מדידה, משמיע נחרות שממש סדקו את קירות המעבדה. אולם, החלק היותר מפחיד בסצנת השינה שלו היו הפסקות הנשימה הקצרות. המומחים צפו במאמץ האדיר שדני משקיע במאבק שלו לחדש זרימת חמצן למוח במאמץ לצאת מן המצב של דום הנשימה הרגעי בניסיון נואש לחדש את זרימת האוויר. לעיתים ממש התרומם על מרפקיו מתוך שינה, כל שריר בגופו היה נמתח, בשעונים נמדדה עלייה קיצונית בלחץ הדם שלו והאצה משמעותית בקצב ליבו.
דני נחר נחירות מטרידות וקולניות כל משך הלילה והגיע לדום נשימה כ- 300 (!!!) פעמים בכל לילה מה שלדעת המומחים השפיע באופן קריטי על איכות חייו. הוא נטה לנמנם בשעות העבודה וכך נקלע פעמים בחייו לתאונות עבודה מסכנות חיים ואף לתאונות דרכים שממש איימו על חייו.
כמו כן סבל מזמן תגובה איטי, מכאבי- ראש עזים, מהתקרחות, מיובש בפה ומחוסר סיפוק בחייו.
רק כשהצורך הכפייתי שלו בשינה במשך היום גבר כתוצאה מאותן יקיצות שקטעו את מהלך השינה שלו, פנה למעבדת השינה בטכניון “שארחה” אותו הרבה לילות לצורך צפייה בשינה ה”מופרעת” שלו.
הנחירות הקולניות שליוו את פריצת החסימה בדרכי הנשימה אחרי כל דום- נשימה כזה נשמעו כמו נחירה קטועה או כמו “דממת מוות” בין רצף נחירות אחד למשנהו.
“דממת מוות” זו היית פסק הזמן של דום הנשימה.
תסמונת דום נשימה בשינה כפי שנצפתה אצל דני היא לדעת החוקרים מחלה קטלנית ממש כמו התקפי לב קטנטנים. מחלה מקצרת חיים.

יוגה תרפיה - אפניאה
על פי מחקרי מעבדת השינה שלוש צורות עיקריות לתסמונת:
1. התסמונת המרכזית- בה קיים שיבוש בתפקיד מרכז הנשימה במוח. במצב זה הפסקות הנשימה בשינה, אינן רק הפסקות בזרימת האוויר אלא גם הפסקות בדחף הנשימתי . מרכז הנשימה במוח חדל לפעול למשך 10– 40 שניות, ולכן כמובן חדלה זרימת האוויר.

2. תסמונת חסימתית- בה אין הפסקה בדחף הנשימתי אלא רק בזרימת האוויר בשל חסימה הנוצרת באזור הלוע.

3. תסמונת מעורבת- בה מתחילות הפסקות הנשימה כהפסקות מרכזיות בדחף הנשימתי מן המוח, אך מסתיימות באירוע חסימתי. כלומר, מספר שניות לאחר תחילת אירוע דום להנשימה חוזר הדחף הנשימתי, אך לא מיד מתחדשת זרימת האוויר בשל חסימה בנתיבי האוויר בלוע.

אצל דני אובחנה תסמונת חסימתית בשל חסימה מכאנית של קנה הנשימה עם נחיתה של הלסת התחתונה שלו בעת שינה עמוקה המאופיינת בלאו הכי אצל כולנו בנשימה רדודה יותר.
כשהופיעה אצלו התסמונת החסימתית, פסקה זרימת האוויר, רמת החמצן בדם ירדה, רמת דו- תחמוצת הפחמן עלתה, השינוי שנקלט ע”י קולטנים מיוחדים הרגישים לרמת הגזים בדם, עבר למרכז הבקרה במוח ואז… התחדשה הנשימה.
התופעה באה אצלו לידי ביטוי במאמץ רב של שרירי הנשימה במטרה לפרוץ את החסימה ולכן גם בנחירות קולניות במיוחד. לא מפליא שבבקרים חש דני תשישות גופנית, כושר ריכוז חשיבה וזיכרון ירודים וצורך לישון בשעות היום.
חוסר החמצן הביא איתו גם שינויים התנהגותיים כמו מתח וקוצר רוח, חוסר ביטחון, ירידה אינטלקטואלית והחלשות של הקואורדינציה הויזואלית שלו.
דני הפסיק לקרוא ספרים, נירדם בהרצאות, ויתר על השתלמויות מקצועיות וחי כאילו בכוח האינרציה בלבד. שיער ראשו החל להקריח וגוון עורו הפך אפור וחיוור למרות גילו, 47 בלבד.
במעבדת השינה של הטכניון ניסו להתאים לו מכשירי הנשמה שונים ותכננו עבורו התערבויות כירורגיות אלימות.
באותה תקופה דני התגרש והצטרף לאחת הקבוצות ליוגה שהדרכתי.
כששמעתי את הנשימות שלו תוך כדי התנוחות גיליתי נשימה לא הרמונית, מאומצת וקולנית וכשהנחיתי הרפיה הגיעו גם הנחירות הקולניות… אמא’לה איזה פחד!
ביקשתי ממנו שישאר אחרי השיעור הקבוצתי ובחנתי מקרוב את נשימתו הטבעית.
לא הופתעתי לגלות אצלו (כמו אצל יניב עליו כתבתי במאמר אחר), נשימה הפוכה. כלומר כיווץ הסרעפת, החזה והבטן בעת שאיפה תוך השקעת מאמץ רב ואנרגיה מבוזבזת (“פול גז בניוטרל”) ובמקביל התרחבות, מאומצת לא פחות, בעת הנשיפה.
מכיוון שעסק גם בריצה ובשחייה, הרגיש לכאורה חזק ובריא אבל המאמץ שהשקיע בנשימות ומיעוט החמצן שקבל כתוצאה מכך, כמו גם מיעוט האנרגיה, גרמו לו לתשישות כרונית. כל ערב הגיע למיטה במצב של אפיסת כוחות והדרך אל הנחירות ודום הנשימה הייתה ברורה. יוגה תרפיה - עצירת נשימה בשינה
שמתי לב שמבנה פניו של דני, כמו גם מבנה פניה של אימו אותה הכרתי מאופיין בסנטר קטן ושקוע ולסת תחתונה קצרה במיוחד (גורם תורשתי מובהק, ואכן, גם הבת שלו נוחרת).כשמצרפים את כל הנתונים הללו לרפלקס הנשימה ההפוך ולתנוחת שינה על הגב, התוצאה המתקבלת היא נחירות רמות ודום נשימה.
נוסיף לכך מתח נפשי רב בו היה דני שרוי במשך שנים רבות בשל בעיות בזוגיות שלו וחוסר רצון לחיות חיים חסרי אהבה כפי שכפו עליו הנסיבות, כל אלה חיזקו את הדחף התת-מודע שלו לעצור נשימה, לדומם את המוח, לא להתמודד עם החיים והרגשות, להפוך את המיטה לשדה קרב, למקום של חשבון נפש.
במקרה של דני חברו הגוף הפיסי והנפש הרגישה יחדיו ושיבשו עליו את לילותיו.
הנשימה והשינה הם שני תנאים ראשוניים והכרחיים לחיים איכותיים כך שבטיפול בדני התחברנו לפן הפסיכו-פיזיולוגי והחזרנו קודם כל את הנשימה, את החמצן, את הרצון לשרוד את החיים, ואז תופיע גם השינה הטובה.
ואכן תוך מספר שבועות דני למד לנשוף ולרכך את הבטן תוך כיווץ של הסרעפת כלפי החזה והשאיפה הרחיבה כבר אוטומטית את הבטן התחתונה ואז- העליונה, החזה, הכתפיים ועד המצח. במשך הזמן עלתה רמת האנרגיה בגופו ואפילו הצטברו עודפים של אנרגיה לעת הצורך (לטובת קשרים חדשים בחייו). תוך כדי הנשימות היוגיות המלאות התחבר דני אל כל תא ואיבר בגופו ולאט לאט למד לשים לב אל עצמו, ולטפח רצון חיים חדש, מבטן ועד ראש, מגובה הכליות והמעיים עד גובה הלב והרגש ועד המוח והמחשבות.
אחרי תרגולים חוזרים ונשנים בליווי קלטת אישית שהקלטתי עבורו ובה הרפיה, נשימות ואוטוסוגסטיה (ריכוז בכל איבר, נשימה אל אותו איבר והרפייתו תוך משלוח “שדר” מן המוח אל אותו האיבר), לאט לאט פחתה החרדה שלו מפני הלילות המתישים, ובהדרגה ירד מתח השרירים וקצב הדופק.
דני למד לנשום נכון ורק מהאף, למד לשלוט בטכניקה של ההרפיה אפילו בעת הערנות מספר פעמים ביום ואז היה לו קל יותר ליישם את השיטה לפני השינה. הוא הפך להיות יעיל יותר, פעיל יותר, אנרגטי ומלא סיפוק מחייו. במקביל, למד לשחות שחייה יוגית במקום השחייה הרגילה אליה היה רגיל עד כה. שחייה יוגית היא שחיית חזה תוך שאיפה עמוקה מן האף (הפה סגור כל משך השחייה), הכנסת הראש מתחת לפני המים למשך 4-7 תנועות וחוזר חלילה למשך 20 דקות.
דני גילה שהשחייה מעשירה את גופו כל בוקר בחמצן ואנרגיה למשך כל היום והוא מגיע ערני יותר ורגוע יותר אל שעות הערב. פעם בשבוע הוא מתרגל שעה וחצי יוגה במסגרת הקבוצה ולאט לאט פסקה לחלוטין תופעת דום הנשימה בלילה וכשהוא ישן על הצד הוא לא משמיע אפילו נחירה קלה. במקביל, הפחית דני מזון שומני וכבד מן התפריט שלו, הירבה באכילת דגים, דגנים מלאים, ירקות ופירות, שתה סוגים שונים של תה מרגיע נטול קופאין (פסיפלורה, קמומיל ולבונה), דאג שיהיו בסביבתו שמנים אתריים כמו לבנדר ותמציות פרחי באך שנועדו להרפיה ולרגיעה וכך עבר בשלום את תקופת הביניים בין חייו הקודמים המתוחים ועוצרי הנשימה (כמעט עד מוות), לבין חייו החדשים רווי החמצן, האנרגיה והאושר.
ומאז דני נושם וחי בשלום, אוהב את עצמו ואותנו.