ענבל כבר ספרה את הימים, היא הגיעה לשלהי השבוע ה-41 להריונה די מותשת.
הבטן שלה ע נ ק י ת , פעמיים בחודש האחרון היה נדמה לה שהצירים שהרגישה מבשרים תחילת לידה אבל מביה”ח שלחו אותה כל פעם הביתה. בפעם השלישית שהגיעה לבדיקה בקשו שתגיע ביום שלישי הבא כדי לקבל זרוז לקראת לידה יזומה.
בתום שיעור היוגה שלנו הבטיחה לבנות בקבוצה שלא להתראות איתן בשבוע הבא…
ואז…ביום שישי בבוקר התחילו כאבים ממוקדים בגב התחתון.עבור ענבל היה זה האות להתחיל לנקות את הבית לקראת שבת המלכה ולקראת הנסיך היילוד.
בזמן שעסקה במלאכות הבית נשמה נשימות אוג’יי והתכנסה בעצמה.היה משהו קצת מדיטטיבי בעבודת הכפיים שלוותה בנשימות הללו. 
בצהרים כשהצירים הקפידו להגיע כל 3-4 דקות באופן רצוף, נכנסה ענבל למקלחת ומתחת למים הנעימים השמיעה בניחותא קולות עמוקים, מין נהמות כאלו, וברכה בליבה את הלידה הקרבה. הפעם היתה בטוחה לחלוטין בעצמה ובתהליך שהחל והיא גילתה בפליאה שהיא נרגשת ואפילו שמחה .
לבי”ח כרמל הגיעה כשהיא מלחששת את האות “ש” עם כל נשיפה. כך הצליחה לשמור במהלך הנסיעה על שוויון נפש. נענועי אגן בשעת הנסיעה עזרו לפוגג מתח בגב התחתון.
הכאבים היו נסבלים ונמדדה פתיחה של 6 ס”מ.
בשעתיים הבאות אחרי האישפוז, מתוך לחץ, חוסר נסיון וקשיי הסתגלות לסביבה הרפואית, התהליך נעצר כליל. עודף אדרנלין שמאפיין מצבים של חוסר שקט, גורם להורמון הלידה המכונה גם הורמון האהבה – האוקסיטוצין, לסגת ואז תהליך הלידה נעצר.
השעתיים של ההסתגלות הסתיימו בהחלטה של הצוות לפקוע לה את המים. מיד גברה עוצמת הצירים והם גם הופיעו צפופים יותר ויותר.
ענבל נשמה אל כל ציר את הנשימות המיוחדות שלמדנו, הניעה את האגן ברכות ובקשב רב לגוף שלה, ביקשה וגם קבלה עיסוי מבן זוגה בגב התחתון אבל כלום, ממש כלום לא ריכך את התמהון שאחז בה אל מול הכאב… היא היתה ממש המומה מעוצמת הכאבים!!!
במקביל השתלט עליה גם רגש אחר, מאזן ושפוי,רגש של אמון בגוף שלה. עם כל הפחד מהכאב הבא, היא הצליחה להרגיע את עצמה ולדעת שהיא תוכל לעמוד בו.
כשהביעה בקול רם את ההתלבטות שלה אם לבקש אפידורל או לא, לחשה לה המיילדת : “את כבר עמוק בתוך הלידה. חבל…” ברגעים הבאים הרגישה צורך ללחוץ חזק כמו בשרותים. היא נזכרה שדברנו בשיעורי היוגה על אובדן שליטה לטובת הידע של הגוף, גם ידע נשימתי. בזמן צירי הלחץ נדמה לה שזה מה שקרה שם.
תוך חצי שעה , עם כניסת שבת המלכה נולד הנסיך של שבת .
ענבל נרגשת עד דמעות כשהיא מספרת. בעצם היא ל ו ח ש ת לי את הסיפור כי הנסיך ישן לצידה.קצת קשה לה עם ההנקה והיא לא עצמה עין במשך יומיים מאז הלידה שמא יתנו לו האחיות תחליפי חלב מבקבוק.
מרוב עייפות ועומסים רגשיים וגם מתוך תחושת הקלה עצומה ובהשפעת הטלטלה ההורמונלית היא בוכה כל הזמן. הרגעתי אותה שהיא חמודה בעיני גם כשהיא בוכה, חיברתי אותה אל אבישג, יועצת הנקה מקסימה ועכשיו ענבל רגועה.גם אני.
עתה היא פנויה להתוודע לתחושת ההתעלות שפוגשת אותה כל פעם שהיא חושבת על הלידה, תחושה שהופכת אותה מהיום והלאה לאדם שונה בתכלית. מהיום היא מכירה בכוחה האדיר, כוח של אמא שיוצרת חיים אבל גם יוצרת את עצמה מחדש.
לקראת שבת המלכה נולד הנסיך
נשימה וזיקנה מעונגת
אדם מזדקן ומוגבל שנשימתו קשה עליו, מפר עוד יותר את האיזון שכבר הופר ע”י המחלה או המגבלה שלו. למרבה הצער, הנשימה תהיה מושפעת גם מדאגנות יתר, מצער, כאב וייאוש; ואז נוצר תהליך של דעיכה פיסית ונפשית של המזדקן. הירידה בתפקודים המנטליים שלו מתבטאת בירידה בזיכרון, בהתמצאות, בשליטה בשפה, בביצוע תנועות מורכבות ובתפקוד היום-יומי. העובדה המעודדת לגבי הנשימה היא שיכולה להיות לנו שליטה עצומה עליה, גם בגיל מופלג, ובאמצעותה נשלוט על הגוף המזדקן. ההתייחסות אל הנשימה ככוח החיים שלנו החלה עוד בכתבים ההודים העתיקים (“אופנישדות”): “החיים הם הנשימה והנשימה היא החיים”.התרבות המערבית המודרנית בד”כ פוסחת על האמת הזו, בעיקר כשאנו מדברים על זיקנה, אותה התרגלנו לקבל כסוף הדרך.
הנשימה שולטת לא רק בתפקודים הפיסיים של הגוף המזדקן, אלא משפיעה על ההתייחסויות המנטליות שלו ועל הרגשות כאחד. כיוון שכל קושי, בעיקר בזיקנה, משלב את 2 הפקטורים הפיסי והרגשי/מנטלי, עלינו להתחיל את תהליך הריפוי מן הנשימה שמכילה את ההשפעה החזקה ביותר על אותם 2 פקטורים.
אולם, באיזו תכיפות האדם הממוצע ובעיקר הזקן בודק את הנשימה שלו או נותן עליה את הדעת? זקנים המוגבלים בתנועה או יושבים בכסא גלגלים מדרדרים פיסית ונפשית מכיוון שהם נושמים שטוח מאוד בשל פעילותם המועטה. גופם עדיין זקוק לכמויות החמצן הרגילות להן זקוק גוף בוגר, אולם הם מספקים לו רק חלקיק מכמות זו. הם מפעילים רק חלק מן הריאות והחלק הבלתי פעיל הולך ומתנוון. הראייה שלהם מדרדרת (שיטת בייטס לשיפור הראייה, מבוססת על תרגילים משולבים בנשימה) ובלוטת התריס הולכת ומתנוונת מחוסר חמצן ופעילות. המוח שלא מקבל אספקת חמצן סדירה מפתח עייפות, חוסר חיוניות, מאבד את צלילות הדעת, הריכוז והזיכרון ועור הפנים נראה “אפור” ונבול. מכיוון שלא נעשה טיהור הרעלים שמצטברים בתאים בתהליכים המטבוליים כשמחזור הדם “עייף”.
באופן כללי – איכות החיים יורדת מאוד.
ההתנסות שלי עם ותיקי עמק יזרעאל במרכז היום לקשיש (סב-יום) אישרה באופן מוחלט את אמונתי כי המידה בה אנו מאפשרים לאנרגית החיים לזרום דרכנו באמצעות הנשימה משפיעה עמוקות על המידה שבה אנחנו למעשה חיים. בלי הבדל גיל. בכל אחד מן הסיפורים האישיים שאביא פה הועילו טכניקות הנשימה בשיקום האנרגיה הרגשית, הרווחה הגופנית וההתחברות הבין-אישית.
יוגה ונשימה