יוגה ונשימה

יוגה היא מילה הנגזרת משורש המילה הסנסקריטית: יוג', Yuj שמשמעותה להתאחד, להצטרף ומהמילה יוק, Yoke שמשמעותה לכוון, לרכז את תשומת הלב, ליישם. הכוונה היא לאיחוד בין התודעה והנשמה. מצב בו החושים מתכנסים פנימה(לא מופרעים ע"י גרויים חיצוניים) ואין מחשבות המסיחות את תשומת הלב. במצב זה התודעה שלווה ואנחנו מתמזגים עם המהות של עצמנו, לפי היוגה – הנשמה, וחווים שלווה נצחית הנקראת, בין היתר: סמדהי^[1].

היוגה היא הדרך כדיי להגיע לשלב זה. היא מסע פיזי ו/או מנטאלי ורוחני שמטרתו להרגיע את תנודות התודעה, ודרכו המתרגל מקבל כלים להתמודד עם הקשיים האישיים שלו, פיזיים או נפשיים.

יוגה היא גם שם לאחד מששת הזרמים המסורתיים בפילוסופיה ההינדית, המקבלים את הודות כסמכות העליונה. זרם זה מסתמך על היוגה סוטרות של פטנג'לי ונקרא גם ראג'ה יוגה, שפירושו המלך של היוגה או היוגה הקלאסית.בסוטרות של פטנג'לי מופעים מוטיביים רבים מהסנקאיה והוא השפיע על עיצוב הבודהיזם והג'ייניזם, שני הזרמים הלא מסורתיים בפילוסופיה ההודית.

פטנג'לי מונה כשמונה איברים או שלבים של היוגה במסע לחקר הנשמה: 1. יאמה- דיברות המוסר האוניברסליות. 2. ניאמה- היטהרות עצמית על ידי משמעת 3. אסאנה- תנוחה 4. פראניימה- שליטה בקצב הנשימה. 5. פרטיהרה- כינוס עצמי וניתוק המחשבה מגורמים חיצוניים. 6. דהאראנה- ריכוז. 7. דהיאנה- מדיטציה 8. סאמאדהי- מצב של מודעות הנוצר על ידי מדיטציה.

מתוך ויקיפדיה (http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%95%D7%92%D7%94)

גילה חוותה כמה אירועים קשיים בחייה. היא התאלמנה בגיל צעיר, גידלה לבדה את ילדיה ואז חלתה בסרטן השד. עתה, כשהיא סוף- סוף הכריזה על עצמה כמי שהבריאה לחלוטין מסרטן, תקפו אותה תופעות מדאיגות והיא מצויה בעיצומן של בדיקות קונבנציונאליות לאיבחונן. גילה מרגישה כמו קורבן…
בבדיקות נמצא כי מערכת החיסון שלה מתפקדת באופן מאוזן, לא נתגלו גם סימני דלקת בשרירים ונשלל גורם זיהומי בגוף.
ההפרעות שחוותה ברצף השינה מאפיינות כל כך הרבה נשים בגיל המעבר כמו גם השינויים במצב הרוח אך להפתעת הרופאים לא נמדדו רמות הורמונאליות מתאימות לכך בבדיקות הדם, מה גם שהמחזור שלה מופיע עדיין בצורה סדירה, כך שנשללה גם אבחנה שמקשרת אל מנופאוזה.
גילה הרגישה שיש איזשהו קשר בין הכאבים והתחושות לבין כריתת השד. בעקבות בדיקה גופנית שסרקה נקודות כאב שונות בגופה, ואחרי ימים של ייאוש וכאב, העלה הראומטולוג את ההשערה: "פיברומיאלגיה", "תסמונת הכאב הכרוני", "דאבת שרירים". זוהי תסמונת קלינית של כאב מפושט המסתמך על תלונות סובייקטיביות של הסובלים ממנה.
אמות המידה לאבחנת המחלה הן נוקשות ומוגדרות בדיוק רב: רק אם קיים כאב ב11 מתוך 18 נקודות רגישות בגוף, כולל כאבים במותניים, בצוואר, בעמוד השדרה ובחזה, ולמשך חודשים רבים, רק אז תאובחן הפיברומיאלגיה.
והיא אכן אובחנה אצל גילה.
זוהי מחלת מפרקים ושרירים (פיברו= סיב, מיאלגיה= כאבי שרירים) שפוקדת בעיקר נשים. המחלה עלולה להופיע בכל גיל אך שכיחה בעיקר אצל נשים בנות 30-50.
התסמונת מאופיינת בכאב ונוקשות ברקמות הרכות כולל שרירים, גידים (שמחברים את השרירים לשלד) ורצועות (שמחברות את העצמות זו לזו).
הטיפוסים שלוקים במחלה הם בדרך כלל פרפקציוניסטים באפיים, שאפתניים ומסורים באופן מושלם לתפקידם במסגרת העבודה או במסגרת המשפחתית. הסימפטומים של המחלה מופיעים כאשר נסדקת השלמות הזו ונפרץ מנגנון ההגנה שלהם כך שאינם יכולים להכיל את הכאבים.
כשפיברומיאלגיה מופיעה אצל גברים היא בדרך כלל ממוקדת בפנים או בכתפיים ומקורה, כמו אצל נשים, בלחץ פיסי או נפשי, בשינה בלתי מספקת, בחשיפת יתר ללחות או קור או בסמוך להופעת אוסטיאוארתריטיס (דלקת פרקים). נשים אחרי אירוע טראומטי, כמו לדוגמא כריתת השד אצל גילה שהיא טראומה רגשית ופיסית כאחד, יחושו את התסמונת בעיקר בגב התחתון, בברכיים, בחזה, בקשת הצלעות, בכתפיים, בצוואר ובעת שינוי תנוחות.
גילה מספרת כי השינה שלה חסרת מנוחה ולעיתים היא נרדמת רק לפנות בוקר וקמה ליום חדש עם תחושות של דיכאון, תשישות, מערכת עיכול רגישה מאוד, הפרעות בריכוז ובזיכרון וסחרחורת.
כניעה לתסמיני המחלה ותסכול לנוכח חוסר האונים שמגלה הרפואה הקונבנציונאלית מולה, אלו תחושות שעלולות "להפיל" את הלוקים בתסמונת… גילה לא ויתרה! היא נרשמה ללימודי נטורופתיה ומיד שילבה בתפריט שלה תוספים אנטי דלקתיים כמו MSM שהוא משכך כאבים אנטי דלקתי, מגביר זרימת דם וחשוב לבניית רקמות חיבור, מגנזיום, סידן, מנגן, ואבץ שחשובים להפחתת כיווצי השרירים ומרגיעים סטרס, מסיעיים לתקינות השלד והשרירים וחיוניים לריפוי רקמות מגורות אומגה 3 שמחזק את הלב וכלי הדם או – גלוקוזמין שהוא חומר גלם לייצור רקמות חיבור וחומרים נוספים שהם אנטי אוקסידנטים המנטרלים רדיקלים חופשיים. היא הוסיפה לנ"ל צמחי מרפא אנטי דלקתיים שעובדים גם על מערכת החיסון ומערכת העצבים כמו: סימיסיפוגה קמומיל, וולריאנה ג'ינסנג ופסיפלורה וכך השפיעה גם על איכות השינה שלה וגם על החרדה ומצבי הרוח. במזון שאכלה נמנעה מסוכרים, חיטה, סולניים, בשר אדום, מלח, קפה, אספרטיים, מונוסודיום גולטמט ועוד…
היא החלה לצרוך מזון מלא ולא מעובד ומשומר, ירקות טריים ירקות עליים מזונות עשירים בסיבים תזונתיים (שיבולת שועל, אורז מלא, זרעי פשתן, כורכום, שמן זית ועוד. לאספקת אנרגיה לשרירים הירבתה לאכול חלבונים מקטניות, אגוזים, דגים, עוף והודו.
למזונה הוסיפה גם חיידקים פרוביוטיים לשמירה על סביבה חיידקית תומכת במעיים ונוגדת קנדידה.
לצד לימודי הנטורופתיה השתלמה בקורס פרחי באך ולמדה להכין לעצמה תמציות מותאמות לאישיות שלה, למצב האנרגטי שלה ולמחלה. פרחי הבאך עזרו לה להגנה הכללית על הגוף והנפש, למניעת תשישות ולהגברת האופטימיות.
לצד כל אלה הירבתה לקבל עיסויים שהקלו במידה מסויימת את הכאב וחיפשה פעילות גופנית להנעת המפרקים ולהפחתת הסטרס. גילה בחרה ביוגה מתוך אינטואיציה אישית שלה ולמורת רוחם של הרופאים שטיפלו בה.
אני סמכתי על היוגה שלא תטפח את הלוחמה העצמית של מערכת החיסון כנגד הגוף (פיברומיאלגיה מוגדרת כמחלה אוטו- אימונית בה מערכת החיסון קמה כנגד הגוף עצמו) , אלא תעורר ותעודד את כוח הריפוי העצמי של גילה ותזרים בנימי גופה ונפשה רעננות וכוח- חיים.
האמנתי שהיוגה תאזן את שראוי להיות מאוזן ותיצור מאגרים של אנרגיה לטובת רגעי כאב או משבר.
המפגשים הראשונים שלנו היו בשיעורים פרטיים בהם עבדנו על המפרקים בלבד. תרגלנו למעשה חלקיקי תנוחות יוגיות עם נשימה למפרקים.
ביצענו תנוחות מיוחדות לכתפיים, שאפנו אל כל כתף בנפרד כאילו יש ריאה קטנה בתוך מפרק הכתף, ובכל נשיפה פינינו פסולת ונוקשות שנתקעו במפרק הכתף.כך גם התייחסנו אל מפרקי הירך בהם "התגורר" לו כאב קבוע ומציק במיוחד.
בעת התרגול הוליכה אותי שולל הגמישות שלה ואכן במפגשים הראשונים שלנו עברנו טיפה את הגבול. כל כך בקלות היא ביצעה את "המחרשה" ואת "הדג"… עם הזמן "למדתי אותה" והקפדתי עליה שלא תהיה תלמידה חרוצה מידי. משהו שקשור גם לאופי שלה.
בכל שיעור השפענו בעזרת פיתולים יוגיים על עמוד השידרה שלה וכך "ליטפנו" את מערכת העצבים כולה ואת כלל האברים הפנימיים בגוף וכך מנענו מהם עומס יתר. העבודה שלנו עם היוגה הייתה כמו "החייאה" לאברים הפנימיים שלה, לשלד ולמפרקים.
הבאנו תועלת לגוף כולו, מנענו לחצים תיקנו נזקים, פינינו פסולת ואפשרנו תפקוד יעיל של כל המערכות וקשר הרמוני ביניהן.
בתום כל שיעור שהנחיתי הרפייה ומדיטציה ראינו הפוגה מיידית בתסמינים,לאט- לאט חשה גילה שמערכת העיכול שלה מתייצבת ושקטה יותר, השינה שלה משתפרת ותחושת העייפות הכרונית מתפוגגת. הגוף כאילו מתנקה.
שתינו הרגשנו שעוררנו גם את היכולת של הגוף לרפא את עצמו ולהכיל באופן רגוע ושלם את כל יתר השינויים שהביאה גילה לחייה מתוך רצונה הכן להבריא.
חלק מהשינויים היו העיסויים העדינים ("עוצמת הרכות") שזימנה לעצמה פעם בשבוע בנוסף לשני שיעורי היוגה השבועיים שלנו. בפגישות שלנו המשכנו לנטרל את הכאבים ולשחרר מתוך הגוף בעזרת מתיחות והרפיות, פיתולים ונשימות את סימני המחלה וכך הבאנו תועלת גם לרקמות החיבור שנפגעו, גם למערכת העצבים הרגישה וגם לשלד. המערך האנרגטי של גילה, המערך הפיסי, הרגשי וגם החשיבתי יצאו נישכרים לאין ערוך.

סוגים שונים של נשימות יוגה משקמות הפכו להיות בנות בית אצלה.
נשימת הנחיריים המתחלפת אותה תרגלה בבית יום- יום איזנה אותה ריגשית וסייעה למערכת החיסונית שלה להתאפס על עצמה מחדש, נשימות המפוח עזרו לה בבקרים בהם לא הצליחה "להתניע" והנשימות היוגיות המלאות עם נשיפות לוחשות עזרו לה להירדם בלילות ולפנות מהגוף מחשבות מיותרות ופסולת רגשית.
החלטנו ביחד שאין יותר צורך בשיעורים הפרטיים ומעתה הצטרפה לקבוצה שמתרגלת יוגה פעמיים בשבוע.
…באותה עת התבשרה גילה על אסון נוסף שפקד את משפחתה המורחבת וכל המגדל אותו בנינו בתשומת לב ובהקפדה והתמדה, איים שוב לקרוס.
טראומות רגשיות הן מקפצה רצינית לפיברומיאלגיה.
כדי למנוע את הנפילה של גילה חבשתי את הכובע הנוסף שלי, כובע המאסטר לרייקי וחשפתי אותה לתורת הריפוי הקסומה של הרייקי. חנכתי אותה בטקסיות מרגשת לרייקי 1+2 כדי שתוכל להיות מטפלת לעצמה ולזולתה.
אין לי ספק שההזדמנות הזו עם כל הכאב שהיה כרוך בה העניקה לגילה מתנה נוספת בדרך שלה אל הריפוי העצמי ולצד כל זה גם אפשרה לה נתינה ללא סייג לזולתה.
בימים אלה גילה מאוזנת ושופעת עשייה חיובית.
היא יודעת שעליה להתמיד ולהשתמש בכל הכלים שלרשותה כדי לשמר את מצבה המשופר.
אם אכן תקפיד על אורח החיים הזה, היא תהיה בריאה וחזקה לתמיד ואני אהיה שם לצידה ככל שתחפוץ.