הקשבה עצמית

התעוררנו בבוקר ושאלנו את עצמנו: האם אנחנו במקום בו אנחנו חפצים להיות?
במקום של האוהב, במקום של הנאהב, במקום העבודה הראוי, בדרך אל מימוש הקריירה הנכונה, בבחירה עד כמה "להקריב" מעצמנו לטובת המשפחה, בחלוקת הזמן הפנוי, בהתמקדות בבן/בת הזוג, בבחירת החברים והסביבה, ביחס שלנו להורינו, לילדינו וכן הלאה וכן הלאה…
כדי לענות לעצמנו על השאלות המאוד אינטימיות הללו מבלי להיעזר בפסיכולוגים ודומיהם (ואפשר דווקא כן…) ננסה לוותר לרגע קט ובאופן זמני לחלוטין על התדמית (כמו בחברות השיווק למיניהן), על האגוצנטריות התחרותית שאנו שבויים בה (כמו באקדמיה למשל) ועל האגו שלנו כמחנכים (כמו במוסדות החינוך למיניהם), נוותר זמנית על העליונות החומרית (כמו בחברות הסטארט-אפ) ועל הזוהר החיצוני (כמו בחברות המסחריות).
מתוך הדממה הרגעית הזו ננסה להקשיב באהבה, בסלחנות וברוך לגרעין הפנימי שלנו. ה"חרצן" הזה שבתוכנו, אותו גרעין מתומצת ומרוכז של הנשמה שלנו יענה לנו על כל השאלות.
אהבה היא הטבע האמיתי שלנו. נאהב את עצמנו כפי שאנחנו: אטומים, חינניים, שמנים, מכוערים (בעיני מי?), שדופים, חסרי אונים, צרי אופק, חכמים או תמימים. מתוך אותה האהבה החומלת, הסלחנית הזו כלפי עצמנו נשדר אהבה כלפי חוץ. אהבה ממקום בוטח ושלם ולא מתוך התבטלות. ואם לא נוח לנו לשדר אהבה אל השכן, נאהב את השכנה. לא נוח לנו לאהוב את השכנה, נאהב כלבים, דגים, תינוקות – העיקר לאהוב.
כי רק האהבה יכולה לבנות בנו תחושת הערכה פנימית שלא תלויה באישורים, בכישורים או ביופי. ואז כשנשדר את אותו היחס מאיתנו החוצה, נביע אהבה מתוך נתינה ולא מצורך או תלות, מתוך שלמות הנפש ולא מלקיחה על תנאי או בתמורה לחוזים והסכמים למיניהם, אהבה ללא זכר לרכושנות או קנאה סמויה. מתוך הפעלת הרגש הטבעי וה"נקי" הזה יבואו גם הבחירות הנבונות.
ואם סביבה מסוימת מכניסה אותנו לפינות חשוכות של חוסר אהבה, חוסר ערך עצמי, תסכול, מרירות או קנאה – נזוז הצידה לבל תידבק בנו האנרגיה השלילית. נזוז מתוך בחירה ולא מחולשה, מתוך מודעות ולא מהדחקה. נקיים דו-שיח בינינו לבין עצמנו (כפי שהזכרנו בכתבה הקודמת) ונשיב לעצמנו את האיזון, השלווה והזרימה החיובית. אם קיים קצר במעגל חשמלי, לא תידלקנה בו הנורות. אם קיימת חסימה אנרגטית במכלול הגופ-נפש, לא תבואנה התשובות לשאלות האינטימיות שהעלנו בפני עצמנו. לא יידלק האור.
כדי לסלול את הדרך אל זרימה אנרגטית ללא חסימות, נאמץ הרגלים קטנים המתאימים לאישיות שלנו: נקשט את הבית בפרחים חיים, נקיים מצוות קטנות מבלי לצפות לתמורה, ננקש עשבים, ננשום עמוק באמצע הגינה, נעשה מדיטציה בחדר שקט עם נר דולק, נרגיש את היופי בציור חדש, נפתח את הלב ונועיל לזולת מתוך הומניות ולא מתוך התנשאות, נביט בשקיעה המופלאה, ננשק ילד, נכתוב שיר, נסלח לבוס, לשכן, לחמות והכי חשוב- לבן\בת הזוג, ואז מתוך השלווה והפתיחות תבואנה התשובות. ואז מתוך השלווה נצליח לאזן בין קריירה למשפחה, בין עיסוקים גופניים ורוחניים, בין שעות הורות לשעות מנוחה, בין זוגיות לבין תחביבים וכו' וכו'.
התהליך מלא האהבה הזה "יגזול" דקות אחדות מתוך השגרה העמוסה שלנו ואולי אם נתאהב בו (ובטעות גם בעצמנו) נאפשר לו "לגזול" שעה שלמה מתוך היממה.
אין פה איזושהי חוויית התעלות מיסטית, יש פה תודעה חושבת. אין פה מימד עמוק ומשמעותי כמו- "למה אני פה ואיך אני משתלב ביקום?", אלא תהליך של למידה עצמית מתוך אהבה.
או אז נגלה כמה מנחמת הדרך אל המודעות העצמית.
ועל הכלים הנוספים אותם נוכל לאמץ בכדי "לתכנת" את המוח שיצעיד אותנו ביתר קלות בתהליך המעניין הזה, אל תוככי הגרעין הפנימי שבנו, אל המקום בו קיימות התשובות לשאלות הכי אינטימיות, על כך נדבר בכתבות הבאות.